המורה הרוחני כאדם

בעקבות קריאה חוזרת בספרו, "החופש מהידוע" של קרישנמורטי, הפילוסוף וההוגה האהוב עליי, התכוונתי לכתוב הבוקר על מהי אהבה לפיו.
קראתי אתמול והרגשתי שאני מבינה ומסכימה עם הרעיונות שלו אך יחד עם זאת היה לי קשה לקבל אותם. היססתי אם להביאם. כי אפשר לקחת אותם למקומות לא פשוטים ולעיתים לא אנושיים. ולכן, החלטתי לעשות גוגל הבוקר על השם של הוגה הדעות האהוב כול כך , קרישנמורטי, וללמוד עליו קצת יותר. ובמקרה.......ואתם יודעים שאני לא חושבת שמקרה הוא סתם. אחרת לא היה קורה. וגם כשזה צירוף מקרים זה לא סתם, אז מצאתי מאמר של תומר פרסיקו, חוקר דת, שגם הוא , כמוני , היה מעריץ של קרישנמורטי ותורתו, ותוך כדי גילוי שלו, וקריאה של ספר גילה כי הנ"ל חי בשקר במשך למעלה מעשרים וחמש שנים, כאשר היה מאהב של אשתו של המזכיר האישי שלו.
מאכזב נכון?
האיש שמדבר על האמת, על התשוקה מהי? על נאמנות ואמון, על פחדים וביטחון, על אי ודאות, על חופש בחירה, על החיים והמוות ומה שבתוכם, מתגלה כאחד האדם. מורה רוחני גדול כאחד האדם. עם תשוקות. עם הסתרות. עם פחדים. עם שקרים. ועם חוסר נאמנות.
מה זה עושה לי שאלתי את עצמי? אני הרי רוצה ומצהירה שאני רוצה לחיות חיי אמת. חיים של אהבה , כנות וניקיון ללא הסתרות, ללא שקרים, ללא כחל ושרק. והנה אני מגלה בבוקרו של יום שבת זה, אחרי שנים רבות שאני קוראת את האיש ואני אוהבת אותו, כי גם לו היו שדים בארון.
מה זה עושה לנו גילוי כזה? האם זה הופך את תורתו לחסרת משמעות? האם זה מבלבל? האם זה מתקבל על הדעת?
האמת היא שאין לי תשובות חד משמעיות לכך. מצד אחד הייתי רוצה שיהיה מושלם ונקי וטהור. אך יחד עם זאת הוא בסך הכול בן אדם , כמוני וכמוך. בן אדם לא מושלם. עם תשוקות ופחדים ורצונות מנוגדים.
אבל אולי...אולי...אולי...זה בדיוק מה שקרישנמורטי רצה להגיד לנו!!!!!!
ובינתיים אני מביאה פה את דברים של תומר פרסיקו על הגילוי של בגידתו של המורה הרוחני הגדול.


ק. לעת זקנה
האם עלינו לדרוש שהמורה הרוחני שלנו יהיה מושלם? ומהי בכלל שלמות? ואם מתברר כיאינו מושלם, האם פגמים בהתנהגותו האישית של מורה מכתימים גם את תורתו? שאלות אלו, אני מרגיש, הן קשות ובעיקר סבוכות מאוד, ונוגעות בהרבה מאוד רבדים וגוונים של הדרךהרוחנית. כל תשובה עליהן יכולה לנבוע ממניע מועיל, או מתשוקה שטחית: האם הרצון שלנו בשלמות אינו נובע מהרצון הילדותי שלנו בסדר אוטופי בעולם הזה? האם הויתור שלנו על שלמות אינו נובע מהרצון הילדותי לא פחות להתפרק מהעול שבנורמות מוסריות? מאידך, האם לא ראוי שנבקש הגינות ויושר ממי שמתיימר להדריך אותנו בדרך הרוחנית? ושוב מאידך, האם לא קטנוני להטפל לחייו האישיים של אדם שדרכו שופעת אלינו תורת חיים?כל אחדמאיתנו, בסופו של דבר, מותח את הגבול ומכריע לגבי עצמו.
באשר לקרישנמורטי, אני חושב שהוא היה רוצה שדברים אלו יחשפו. אם אכן היה כנהבדאגתו להפריך כל קו של פולחן אישיות שנגע בו, הרי שהוא היה מברך על כך. לכשעצמי, כשקראתי את ספרה של סלוס, לפני כשנתיים, הרגשתי תחילה כעס, ואכזבה עמוקה. היה חבללי על שאפילו אם נורא חשק ברוזלינד, לא חשב מה יעשה הדבר לתדמיתה של תורתו, שודאי היתה חשובה לו מאוד, ולדעתי – חשובה לעולם.
אבל גם הקלה הרגשתי. הקלה בכך שגם קרישנמורטי הוא אדם, שלא מדובר במלאך. שהוא לאהיה מושלם. הרי גם ככה מספיק קשה לנו להיות קרישנמורטי – מי מאיתנו נבחר בילדותו להיות הבודהה הבא? כך, כאשר נסדק מעטה הזהב שמצפה אותו ונחשף עורו האנושי, הפגיע והפוגע, נדמה לי שדווקא קיים סיכוי טוב יותר להבין אותו, וחשוב מכך: להבין את תורתו. כך זו אינה עוד תורה שמיועדת רק לאנשים מיוחדים במינם ויחידים בדורם, לקדושים שנמצאו על גדות נהר בהודו וגודלו על דיאטה של ביצים ומדיטציה, אלא גםלאנשים שמועדים, שחוטאים, שמתאהבים ומתנהגים בטיפשות. כלומר: לנו.
ייתכן שהרפתקאותיו הרומנטיות מאפשרות איזון מסויים לחכמתו האדירה, גם אצלנו, תלמידיו, ואולי גם אצלו – המציאות אינה סובלת שלמות מוחלטת. טעויותיו בחייו האישייםיכולות לעשות את דבריו נגישים יותר, ואפילו מובנים יותר. הרקע הארצי לרעיונותיו, הקרקע הפוריה והרבגונית ממנה הם צמחו, נותנים לתורתו ממשות, אפילו גשמיות, שהיתהלטעמי חסרה בה מלפנים.
ואם נרצה לתת לו קרדיט באמת גדול, נוכל אולי לומר שהעניין כולו היה תרגיל מבריקבשברון אידיאליזציה: הוא עשה זאת דווקא כדי שיתגלה, כדי שלא נוכל להעריצו אישית אלא נקשיב רק לדבריו, כדי שלא נהיה חסידים שוטים. כמובן שבמקרה כזה נחזור להעריצו, ונחזור גם להיות מעריצים פותים...

חיפוש אחר האמת [חלק ב': פורסם באתר מעריב 8/12/2005, לאחר שנשלח מהודו]
ויכוח גדול מתקיים כבר שנים באשר לדמותו של מי שנחשב בעיני רבים לגדול המוריםהרוחניים: ג'יידו קרישנמורטי. מאז שיצא לאור ספרה של ראדה רג'גופל סלוס ב-1991 נראה כי ההילה שאפפה את המורה-שהתעקש-שאינו-מורה דהתה מעט. במאמר שפורסם מעל במה זו סיכמתי את העובדות באשר לחייו הנסתרים של קרישנמורטי, כפי שמופיעים בספר של סלוס. סלוס, בתו של מזכירו האישי של קרישנמוטי, ראג'גופל, טענה בספרה כי המורה הדגול ניהלמערכת יחסים רומנטית במשך עשרים וחמש שנים עם אמהּ, רוזלינד סלוס, אשתו של ראג'גופל, כלומר שיקר למזכירו האישי במשך שנים רבות. לטענתה, למרות שקרישנמורטי הבטיח לרוזלינד לדבר על כך עם בעלה, הוא לא עשה זאת, וראג'גופל גילה את העניין רק אחרי רבע מאה. גם בהזדמנויות אחרות, טענה סלוס, היה קרישנמורטי משקר כדי להתחמק מעימותים.
במאמר ניסיתי לטעון שלא רק המעשים עצמם הם שמטרידים, אלא הצביעות שמשתקפת מהם: קרישנמורטי, מי שחרט את האמת על דגלו, משקר לבת זוגו, למזכירו האישי ויד-ימינו, ומשקף למיליוני תלמידיו תדמית שאינה נתמכת בפועל על ידי חייו. גם היום חלוקיםתלמידיו בדעתם האם בכלל היו דברים מעולם, ואם כן, מהי משמעותם.

קאמי קלודל - אמנית שסללה דרך

האם ידוע לכם על מוזיאון אחד בעולם, גם בימים אלו, שמציג רק את עבודותיה של אמנית אחת? אולי , אולי, רק אחד כזה יש במכסיקו, והוא מציג את עבודותיה של פרידה קאלו. אני לא יודעת את זאת בוודאות כי לא הייתי בו, אבל היה ראוי מאוד שיהיה אחד כזה.
אבל לא על פרידה רציתי לדבר, אלא על קאמי קלודל, התלמידה והמאהבת של הפסל אוגוסט רודן שלעיתים עלתה עליו ביצירותיה המדהימות.
בסוף המאה שעברה, היה קשה להעלות על הדעת שנערה צעירה, בת 16 בלבד, תרצה להיות פסלת, ושהיא תילחם על כך בכול כוחה.
על רצונה של קאמי להיות פסלת, בימים שמקומה של האשה היה בבית, היא שילמה מחיר גבוה בכול תחום שניתן להעלות על הדעת. חוץ מאחיה, שלימים היה לסופר הנודע פול קלודל, היו לה מעט מאוד אם בכלל, נפשות קרובות ותומכות.
אבל גם הוא לא היה שם באמת עבורה, וגם הוא נטש אותה ונסע לארה"ב הרחוקה מצרפת, למרות ששימשה דמות חשובה ומקור השראה לכמה מספריו.
למרות תמיכתו המוראלית והריגשית של אביה, ברצון שלה להיות פסלת, היא מוצאת עצמה מגורשת מהבית בבושת פנים , על ידי אמה, שלא מוכנה שהיא תעשה לה "בושות", ותפגע בסיכויי אחותה להינשא.
בשנת 1883 פוגשת קאמי את הפסל אוגוסט רודן. האמן הדגול הסכים להיות לה למורה, אך מהר מאוד הפך למאהב שלה למרות הבדלי הגילים ביניהם, והיא הייתה לו לפילגש, לדוגמנית, למבצעת עבודות הפיסול שלו, גם כאשר כבר היה ברור כי התלמידה עולה על המורה שלה לעיתים, הוא המשיך להשאירה בצל, על מנת שלא תאפיל על הישגיו. למרות שאהב אותה בדרכו המוזרה, לא היה בו העוז והרצון לתמוך בה תמיכת אמת. הוא רק שכר סטודיו לשניהם כדי לעבוד בו ולהתעלס איתה. עד שאישתו רוז, גילתה זאת, ועד שמצא מאהבת ודוגמניות אחרות. הקשרים ביניהם נמשכו חמש עשרה שנים וסחטו מקאמי כול טיפה של אנרגיה וכוח לחיות.
קאמי הציגה את עבודותיה בסלון האמנותי של 1893 , והביקורות שיבחו אותה מאוד. מבקר האמנות גוסטב מירבו, כתב עליה אז " מדמואזל קלודל מביאה לנו היום יצירות שמתעלות בייחודיות שבהן ובעצמת הביצוע שלהן. על כול מה שאפשר לצפות מאשה בת זמננו....אלו יצירות בעלות פיוט עמוק והן משלבות והן נובעות מאותו יסוד בלתי מובן, גברי המצוי באשה.....והוא ממשיך: מדמאווזל קלודל, היא אחת האמנויות המעניינות של תקופתנו...והיא אכן שייכת לגזע הגאוני של האחד, ולמשפחתו של האחר". כלומר גם הגאוניות שלה מיוחסת לאמן הגאון רודן ולאחיה הסופר קלודל (שלא היה אגב כל כך גאוני) "
כול התשבחות לא מסייעות בידיה להתפרנס מעבודותיה, אשר רק להן ולאוגוסט רודן הקדישה את חייה.
קאמי קלודל, אושפזה לאחר התמוטטות עצבים קשה , חסרת כול, ללא בגד על עורה, בבית חולים לחולי רוח שם שהתה במשך שלושים שנה. בהרגשת דיכוי, אומללות ובידוד איומים. אך אין ספק כי היא השאירה לדורות הבאים , יצירה חשובה, מקורית ויוצאת דופן בחזון שלה.
קאמי נפטרה בשנת 1943 בבית החולים שם שהתה.
הספר הזה, הנושא את שמה, נכתב על ידי אן אלבה, בצורה רגישה, מרתקת , אוהבת ומעריצה את דמותה של האמנית, והפסלת שסללה דרך במחיר כבד מנשוא לנשים האמניות שבאו אחריה.

התחברות מחדש

התחברות מחדש

מה עולה לכם בראש כשאתם שומעים את צירוף המילים "התחברות מחדש"?
עצרו רגע.
האם האסוציאציה הראשונה שלכם הייתה בתחום התקשורת? התחברות מחדש לטלפון או לאינטרנט או לכבלים שנותקו?
או אולי כשאתם קוראים רשומה שנושאת את השם הזה ואתם כבר קצת מכירים אותי ויודעים שמאוד הורדתי את ווליום הכתיבה שלי בבלוג, אז אולי אתם חושבים שאני הולכת להתחבר לאינפוזיה הזאת של הכתיבה מחדש? או אולי אני הולכת לדבר על האופן שלי להתחבר מחדש לעצמי? או אולי אני הולכת להציע לכם להתחבר מחדש לעצמכם?
אם עלו בראשכם אסוציאציות מהתחומים הנזכרים לעיל , דעו שאתם נורמאליים לגמרי. זו אני אולי החריגה.
אתם שואלים למה?
כשמישהי זרקה לי את הצירוף הזה, מתוך בטחון שאני יודעת מה זה "התחברות מחדש", ולמה היא התכוונה, ברגע הראשון לא ידעתי. אך מיד כמו בהבזק , באה לי תובנה שהמדובר הוא בתדר עבודה מסוים. תדר ריפוי חשבתי לעצמי. ומאותו רגע רק רציתי לדעת יותר על מה שניחשתי או חשבתי שאני יודעת.
מיד לאחר המפגש עם הגברת הזו, מישהי שלחה לי ב"אקראי" סרטון הדגמה של "התחברות מחדש", סרטון בכיכובו של ד"ר אריק פרל, מגלה הדרך של רפואה באמצעות חיבור מחדש.
אתם סקרנים?
גם אני הייתי מאוד מאוד סקרנית.
התחלתי לחפש את הספר , לדבר עליו, לדבר על מה זה עושה , מה קרה לד"ר אריק פרל במהלך עבודתו עם התדר הזה, כול זאת כבר ידעתי עוד לפני שהספר היה בידי. הקריאה שלו , הייתה בשבילי רק סגירה של הנושא על פרטיו וגילוייו הנוספים.
ד"ר אריק פרל, רופא כירופרקט מצליח מאוד בלוס אנג'לס , יום אחד גילה שהטיפולים שלו עושים יותר ממה שהכירופרקטיקה אמורה לעשות. אנשים סיפרו לו על החלמה ממחלות קשות כמו איידס וסרטן, ריפוי של אנשים עם הגבלות קשות בתנועה ועוד. הוא בעצמו לא ידע מה קורה לו , אך הלך עם זה , כמו שאומרים. התחיל לחקור את הנושא, לקרוא עשרות ספרים כדי להבין מה קורה לו, כי איש מהאנשים שהתייעץ איתם לא ידע להסביר מה קורה לו. ידיו, כאשר רק הניח אותן מעל מטופל שלו, התמלאו לעיתים בשלפוחיות חום קטנות ולפעמים היו לו אפילו נקודות דם. כול אחד היה מפחד קצת אני סבורה, לנוכח ביטויים קשים כאלה של עבודה עם אנשים.
החקירות שלו הובילו אותו לאנשים הזויים , שבדיעבד הבין שהם מאוד קידמו אותו ואת ההבנה שלו של מה שהוא עושה.
הנושא של רפואת תדרים מאוד מדבר אליי , משום מה. יש הרבה מאוד שיטות היום ודרכים לעבוד עם אנרגיות ורפואת תדרים, רק צריך למצוא את הדבר שהכי "קורא", או נכון לכול אחד ואחד.
אני כמעט התחלתי קורס באומגה, שיטה של עבודה עם אנרגיה , וגם תטא הילינג , שגם היא שיטת ריפוי באמצעות עליית תדר. אך הנה נקראתי לעבודתו של ד"ר פרל והשהיתי את הרצון שלי להתנסות בתחומים הנזכרים.
בספרו ,התחברות מחדש", מתאר הכותב , הרופא, הכירופרקט את לידתו, לפי עדות אמו, את ילדותו, את בית הוריו, את אופיו כילד, את לימודיו, ואת דרכו עד למה שהוא עושה היום.
מה שיפה ומושך בעיניי בספר , או בתיאור שלו את דרך עבודתו, היא העובדה שהתדרים של הריפוי שהוא מדבר עליהם , הם מעבר לכול "שיטה". או בפשטות אומר אחרי קריאה של הספר, כי אין שיטה.
הדרך היא ההתכוננות לעבודה אנרגטית, הרצון לעזור ולתת למי שאתה בא עימו במגע וכמובן לעצמך, וההיפתחות להיות כלי מקבל אנרגיה יותר מאשר מעביר אנרגיה.
והוא אומר: " התחברות מחדש היא תהליך מטרייה של התחברות מחדש ליקום, אשר מאפשר ריפוי מתחבר מחדש" (עמוד 135 )
והוא ממשיך ומביא ציטוטים מדהימים בעיניי של גדולי המורים וגם של אלברט איינשטיין , לפיו, "הבעיות המשמעותיות שלנו לא יכולות להיפתר באותה רמת חשיבה שבה יצרנו אותן." משפט גדול ובסיסי בעיניי. ברגע שאנחנו משנים את המבט על שאלה, על הוויה, על בעיה כלשהי , על מהות כפי שאנחנו תופסים אותה, היא משתנה בעינינו. והיא גם משתנה במציאות שלנו.
מה שהכי יפה בעיניי בכול הגילוי הזה של ד"ר אריק פרל , הוא העובדה שלדבריו, (והם מאוד משכנעים אותי) "לכולנו יש יכולת לשאת תדר חדש זה של ריפוי. זה לא כשרון שמוענק למתי מעט...זהו כישרון של העת הזאת: האינטליגנציה והתבונה שדרושות כדי להדריך אותנו נמצאות כבר במקומן. בתור גזע אנחנו נכנסים לרמה של תדרים שבה שקרים לא יוכלו להתאים את התנודות שלהם, ומאחר שיהיו דחוסים מידי הם פשוט ייעלמו. ההפרדות תירפאנה. האמונות התפלות תשוחררנה. אנו נכנסים לתהליך מרגש שבו נעבור דרך הפחדים שלנו ונגלה כמה רבים מהם מוסווים כטקסים של אהבה ויופי." (עמ' 164 בספר התחברות מחדש)

אני אוהבת את הספר, את המסר שהוא מביא, את העבודה האנרגטית הזאת, ואת הרעיון של ההיפתחות כדי לקבל על מנת לתת , בלי שום שיטה ואינדוקטרינציה. פשוט להאמין ולפעול מתוך האמונה העמוקה, המודעות , הרצון לרפא את עצמנו אות האחרים.

Vaya Con Dios - What's A Woman

משב נפש - טיפים , עצות, מחשבות לגוף ולנשמה

מאיר בנאי - שער הרחמים

משב נפש - טיפים , עצות, מחשבות לגוף ולנשמה

HaBanot Nechama- מאה אחוז אור

משב נפש - טיפים , עצות, מחשבות לגוף ולנשמה

נועדנו

הרצון לחזור ולשיר , להתבטא במילה , בצליל ובתנועה נורא חזק אצלי בימים האחרונים.
מעניין למה?
בואו נחשוב על זה ביחד.
באילו תקופות הצורך שלכם במוסיקה , במלודיה ובמילים שנוגעות בכם הוא גדול ? מתי הוא הכי רוצה לבוא לידי ביטוי?
אני לא יודעת איך אצלכם אבל אצלי זה קורה כשיש תחושה של התרחבות פנימית של הנשמה. התאהבות. רצון לגעת, ללטף, להתנועע, לשתף ולחיות באינטנסיביות יותר גדולה . עם הגוף ועם הרוח.
ואולי אפשר לקרוא לזה במילה אחת:
געגוע......

http://www.youtube.com/watch?v=maPw2xow32A