המורה הרוחני כאדם

בעקבות קריאה חוזרת בספרו, "החופש מהידוע" של קרישנמורטי, הפילוסוף וההוגה האהוב עליי, התכוונתי לכתוב הבוקר על מהי אהבה לפיו.
קראתי אתמול והרגשתי שאני מבינה ומסכימה עם הרעיונות שלו אך יחד עם זאת היה לי קשה לקבל אותם. היססתי אם להביאם. כי אפשר לקחת אותם למקומות לא פשוטים ולעיתים לא אנושיים. ולכן, החלטתי לעשות גוגל הבוקר על השם של הוגה הדעות האהוב כול כך , קרישנמורטי, וללמוד עליו קצת יותר. ובמקרה.......ואתם יודעים שאני לא חושבת שמקרה הוא סתם. אחרת לא היה קורה. וגם כשזה צירוף מקרים זה לא סתם, אז מצאתי מאמר של תומר פרסיקו, חוקר דת, שגם הוא , כמוני , היה מעריץ של קרישנמורטי ותורתו, ותוך כדי גילוי שלו, וקריאה של ספר גילה כי הנ"ל חי בשקר במשך למעלה מעשרים וחמש שנים, כאשר היה מאהב של אשתו של המזכיר האישי שלו.
מאכזב נכון?
האיש שמדבר על האמת, על התשוקה מהי? על נאמנות ואמון, על פחדים וביטחון, על אי ודאות, על חופש בחירה, על החיים והמוות ומה שבתוכם, מתגלה כאחד האדם. מורה רוחני גדול כאחד האדם. עם תשוקות. עם הסתרות. עם פחדים. עם שקרים. ועם חוסר נאמנות.
מה זה עושה לי שאלתי את עצמי? אני הרי רוצה ומצהירה שאני רוצה לחיות חיי אמת. חיים של אהבה , כנות וניקיון ללא הסתרות, ללא שקרים, ללא כחל ושרק. והנה אני מגלה בבוקרו של יום שבת זה, אחרי שנים רבות שאני קוראת את האיש ואני אוהבת אותו, כי גם לו היו שדים בארון.
מה זה עושה לנו גילוי כזה? האם זה הופך את תורתו לחסרת משמעות? האם זה מבלבל? האם זה מתקבל על הדעת?
האמת היא שאין לי תשובות חד משמעיות לכך. מצד אחד הייתי רוצה שיהיה מושלם ונקי וטהור. אך יחד עם זאת הוא בסך הכול בן אדם , כמוני וכמוך. בן אדם לא מושלם. עם תשוקות ופחדים ורצונות מנוגדים.
אבל אולי...אולי...אולי...זה בדיוק מה שקרישנמורטי רצה להגיד לנו!!!!!!
ובינתיים אני מביאה פה את דברים של תומר פרסיקו על הגילוי של בגידתו של המורה הרוחני הגדול.


ק. לעת זקנה
האם עלינו לדרוש שהמורה הרוחני שלנו יהיה מושלם? ומהי בכלל שלמות? ואם מתברר כיאינו מושלם, האם פגמים בהתנהגותו האישית של מורה מכתימים גם את תורתו? שאלות אלו, אני מרגיש, הן קשות ובעיקר סבוכות מאוד, ונוגעות בהרבה מאוד רבדים וגוונים של הדרךהרוחנית. כל תשובה עליהן יכולה לנבוע ממניע מועיל, או מתשוקה שטחית: האם הרצון שלנו בשלמות אינו נובע מהרצון הילדותי שלנו בסדר אוטופי בעולם הזה? האם הויתור שלנו על שלמות אינו נובע מהרצון הילדותי לא פחות להתפרק מהעול שבנורמות מוסריות? מאידך, האם לא ראוי שנבקש הגינות ויושר ממי שמתיימר להדריך אותנו בדרך הרוחנית? ושוב מאידך, האם לא קטנוני להטפל לחייו האישיים של אדם שדרכו שופעת אלינו תורת חיים?כל אחדמאיתנו, בסופו של דבר, מותח את הגבול ומכריע לגבי עצמו.
באשר לקרישנמורטי, אני חושב שהוא היה רוצה שדברים אלו יחשפו. אם אכן היה כנהבדאגתו להפריך כל קו של פולחן אישיות שנגע בו, הרי שהוא היה מברך על כך. לכשעצמי, כשקראתי את ספרה של סלוס, לפני כשנתיים, הרגשתי תחילה כעס, ואכזבה עמוקה. היה חבללי על שאפילו אם נורא חשק ברוזלינד, לא חשב מה יעשה הדבר לתדמיתה של תורתו, שודאי היתה חשובה לו מאוד, ולדעתי – חשובה לעולם.
אבל גם הקלה הרגשתי. הקלה בכך שגם קרישנמורטי הוא אדם, שלא מדובר במלאך. שהוא לאהיה מושלם. הרי גם ככה מספיק קשה לנו להיות קרישנמורטי – מי מאיתנו נבחר בילדותו להיות הבודהה הבא? כך, כאשר נסדק מעטה הזהב שמצפה אותו ונחשף עורו האנושי, הפגיע והפוגע, נדמה לי שדווקא קיים סיכוי טוב יותר להבין אותו, וחשוב מכך: להבין את תורתו. כך זו אינה עוד תורה שמיועדת רק לאנשים מיוחדים במינם ויחידים בדורם, לקדושים שנמצאו על גדות נהר בהודו וגודלו על דיאטה של ביצים ומדיטציה, אלא גםלאנשים שמועדים, שחוטאים, שמתאהבים ומתנהגים בטיפשות. כלומר: לנו.
ייתכן שהרפתקאותיו הרומנטיות מאפשרות איזון מסויים לחכמתו האדירה, גם אצלנו, תלמידיו, ואולי גם אצלו – המציאות אינה סובלת שלמות מוחלטת. טעויותיו בחייו האישייםיכולות לעשות את דבריו נגישים יותר, ואפילו מובנים יותר. הרקע הארצי לרעיונותיו, הקרקע הפוריה והרבגונית ממנה הם צמחו, נותנים לתורתו ממשות, אפילו גשמיות, שהיתהלטעמי חסרה בה מלפנים.
ואם נרצה לתת לו קרדיט באמת גדול, נוכל אולי לומר שהעניין כולו היה תרגיל מבריקבשברון אידיאליזציה: הוא עשה זאת דווקא כדי שיתגלה, כדי שלא נוכל להעריצו אישית אלא נקשיב רק לדבריו, כדי שלא נהיה חסידים שוטים. כמובן שבמקרה כזה נחזור להעריצו, ונחזור גם להיות מעריצים פותים...

חיפוש אחר האמת [חלק ב': פורסם באתר מעריב 8/12/2005, לאחר שנשלח מהודו]
ויכוח גדול מתקיים כבר שנים באשר לדמותו של מי שנחשב בעיני רבים לגדול המוריםהרוחניים: ג'יידו קרישנמורטי. מאז שיצא לאור ספרה של ראדה רג'גופל סלוס ב-1991 נראה כי ההילה שאפפה את המורה-שהתעקש-שאינו-מורה דהתה מעט. במאמר שפורסם מעל במה זו סיכמתי את העובדות באשר לחייו הנסתרים של קרישנמורטי, כפי שמופיעים בספר של סלוס. סלוס, בתו של מזכירו האישי של קרישנמוטי, ראג'גופל, טענה בספרה כי המורה הדגול ניהלמערכת יחסים רומנטית במשך עשרים וחמש שנים עם אמהּ, רוזלינד סלוס, אשתו של ראג'גופל, כלומר שיקר למזכירו האישי במשך שנים רבות. לטענתה, למרות שקרישנמורטי הבטיח לרוזלינד לדבר על כך עם בעלה, הוא לא עשה זאת, וראג'גופל גילה את העניין רק אחרי רבע מאה. גם בהזדמנויות אחרות, טענה סלוס, היה קרישנמורטי משקר כדי להתחמק מעימותים.
במאמר ניסיתי לטעון שלא רק המעשים עצמם הם שמטרידים, אלא הצביעות שמשתקפת מהם: קרישנמורטי, מי שחרט את האמת על דגלו, משקר לבת זוגו, למזכירו האישי ויד-ימינו, ומשקף למיליוני תלמידיו תדמית שאינה נתמכת בפועל על ידי חייו. גם היום חלוקיםתלמידיו בדעתם האם בכלל היו דברים מעולם, ואם כן, מהי משמעותם.