הרצון לחזור ולשיר , להתבטא במילה , בצליל ובתנועה נורא חזק אצלי בימים האחרונים.
מעניין למה?
בואו נחשוב על זה ביחד.
באילו תקופות הצורך שלכם במוסיקה , במלודיה ובמילים שנוגעות בכם הוא גדול ? מתי הוא הכי רוצה לבוא לידי ביטוי?
אני לא יודעת איך אצלכם אבל אצלי זה קורה כשיש תחושה של התרחבות פנימית של הנשמה. התאהבות. רצון לגעת, ללטף, להתנועע, לשתף ולחיות באינטנסיביות יותר גדולה . עם הגוף ועם הרוח.
ואולי אפשר לקרוא לזה במילה אחת:
געגוע......
http://www.youtube.com/watch?v=maPw2xow32A
מעניין למה?
בואו נחשוב על זה ביחד.
באילו תקופות הצורך שלכם במוסיקה , במלודיה ובמילים שנוגעות בכם הוא גדול ? מתי הוא הכי רוצה לבוא לידי ביטוי?
אני לא יודעת איך אצלכם אבל אצלי זה קורה כשיש תחושה של התרחבות פנימית של הנשמה. התאהבות. רצון לגעת, ללטף, להתנועע, לשתף ולחיות באינטנסיביות יותר גדולה . עם הגוף ועם הרוח.
ואולי אפשר לקרוא לזה במילה אחת:
געגוע......
http://www.youtube.com/watch?v=maPw2xow32A
יש תקופות כאלה.
השבמחקאצלי זה בעיקר תקופות של רגש לא ברור שמחפש לו ביטוי/משמעות... לשים שיר עצוב יכול לחזק את הנטייה הלא ברורה ולנתב אותה וכך להביא אותה לידי ביטוי. או לחילופין - אנרגיה בלתי מוסברת, שבא לפרוק החוצה עם שיר רועש וטוב.
אבל אני מזדהה גם עם מה שאת מתארת - השמחה והריקוד שלובים זה בזה :)
(נהדר לקרוא אצלך :)