הרפס, בריאות, מחלה וההכרה שלנו

אתמול כשפגשתי את חברתי ואת בעלה ורציתי לנשק אותה כהרגלי, היא הושיטה לי את הלחי שלה לנשיקה בזהירות ואמרה:
" אני לא רוצה שתידבקי מההרפס שלי" (שהתחיל לה על השפתיים). אני מכירה אותה כבר הרבה שנים ולעולם לא ראיתי הרפס על שפתיה ולא שמעתי אותה אומרת מה שהיא אמרה בהמשך. היא ובעלה אנשים מאוד רציונליים והם לא ראו עד לא מזמן קשר בין גוף לנפש ולהכרה. בינתיים הוא עבר ניתוח לב פתוח והיא חלתה בסרטן השד וכפי הנראה גישות לחיים ותפיסות משתנות בעקבות אירועים דרמתיים כאלה.
הרפס לכאורה הוא דבר קטן ושולי. למי אין? מי לא נושא בגופו את הוירוס הזה? אבל מתי הוא מתעורר ובא לידי ביטוי בצורה של פצע מכוער על השפתיים או במקומות אחרים?
לשאלתי מה קרה? אמרה החברה שלי באנגלית כי זו שפת האם של בעלה, " I was up set ומיד בעקבות כך זה יצא לי". מה משמעו של הביטוי הזה ? פירושו המילולי הוא : הייתי בבלבול, הייתי במצוקה נפשית, כעסתי על משהו או על מישהו. ואז ....המערכת החיסונית שלי שנחלשה, או שהייתה כבר חלשה, ישר קלטה את זה וגם הוירוס קלט , ושניהם התחילו להתמודד עם זה בדרכם.
מעניין לא? אני חושבת שזה מאוד מעניין.
כול זה רק מראה שכמה שאנחנו לא מאמינים ולא רואים את הקשר בין הגוף והנפש וההכרה ,הוא קיים ולא ניתן להכחישו.
ולמה אני מספרת לכם את הדבר המוזר הזה?
כי אני רוצה להמשיך ולספר לכם מה אומר ידידי היקר "סת" , בספר של ג'יין רוברטס , "מסרים ממימד אחר" על בריאות ומחלה. הוא אומר גם איך אפשר לשמור על בריאות טובה. איך ניתן להבריא ממחלה? ומה הקשר בדיוק בין מצב ההכרה שלנו למחלה?
בפרק הדן בנושא הוא מביא דוגמא מאוד מפורטת של בחורה צעירה בשנות ה-30 לחייה, השכנה של ג'יין ורוב בעלה, שמתה בגיל מאוד צעיר למרות שהוא וג'יין הזהירו אותה שנתיים קודם והראו לה את הקשר שנוצר בהכרתה בין מחלה ובין התנהגותה כלפי עצמה וכלפי הסובבים אותה.
ואני מזכירה: ההנחה היסודית של סת היא כי אנחנו יוצרים את המציאות שלנו כהעתק וכהשלכה של התפיסות שלנו.
בישיבות התקשור עבור הבחורה הנזכרת אמר לה סת: " את חייבת לבדוק את התמונות שאת מציירת בדמיונך, משום שאת מתירה לדמיונך להתפרע. ...אם תבדקי את סביבתך ואת תנאי חייך , ....תראי שכול אלה בכול זמן נתון הם תוצאה ישירה של הציפיות הפנימיות שלך."
"אם את מדמיינת נסיבות חיים קשות, בריאות לקוייה או בדידות מייאשת, הן תתגשמנה מאליהן. אם את רוצה בבריאות טובה את חייבת לדמיין אותה באותה חדות וחיוניות שאת מדמיינת את היפוכה. "
זה נכון לגבי כול אחד מאיתנו, ללא קשר לתוכנו של המצב הפסיכולוגי הפנימי. המצב הפסיכולוגי הפנימי מושלך החוצה ומתממש במציאות הפיסית.
והוא מוסיף ואומר כי : התייחסות של שלילה, אי-אמון, פחד, או זלזול כלפי אחרים, עובדים לרעת העצמיות. והכי מעניין בעיניי זה מה שהוא אומר על טלפתיה: " טלפתיה עובדת ללא הרף. אם את ממשיכה לצפות מאדם אחר להתנהג בצורה מסויימת, הרי שאת שולחת לו ללא הרף רמזים המורים לו להתנהג כך. כול אדם מגיב לסוגסטיות. ובהתאם לתנאים המסויימים המתקיימים באותו זמן, יפעל אדם במידה זו או אחרת בהתאם לסוגסטיות המכריעות שהוא מקבל. גם מבחוץ וגם מעצמו.
עלינו ללמוד למחוק מחשבה או תמונה שלילית , על ידי כך שנציב במקומה את הניגוד החיובי שלה.
אם את/ה חושב/ת שיש לך כאב ראש, ואת לא מציב/ה במקומה סוגסטיה חיובית, את יוצר/ת אוטומטית בגוף הצעה ליצור תנאים אשר ימשיכו את הכאב.
*אולי אכתוב עוד על סת ועל הרעיונות שלו בהמשך.