אמצע החיים או גיל המעבר?

אמצע החיים או גיל המעבר?
פורסם ב-24 בדצמבר 2009, 17:32
מה יותר נעים לשמוע לדעתכם? אמצע החיים? או גיל המעבר? או גיל הבלות?
או משבר אמצע החיים?
לי יותר נעים לשמוע ולהגיד "אמצע החיים". אין לזה קונוטציות שליליות. זה לא מעורר פחד, חשש, או חרדה, זה פשוט יותר נקי וגם יותר נכון. כי אמצע זה משהו כמו עובדה יבשה, שמחלקת שלם לשני חלקים כשקו מתוח בין שני החלקים וזה קו האמצע. ואילו כול יתר השמות?
גיל המעבר? לאן עוברים אני שואלת? האמת היא שלאישה הסובלת מכול הסימפטומים של אמצע החיים זה מרגיש כמו לעבור מן העולם. כך אני הרגשתי.
וגיל הבלות? למה? בלות. בליה? שחיקה? סוף?
מה אני סחבה בלויה כבר? מי החליט? מי נתן את השמות האלה? יש לי הרגשה שגברים הם אלה שהגדירו את המצב של האשה באמצע החיים, כי לרוב, המדענים, והרופאים שחקרו את אמצע החיים היו גברים בהתחלת המחקר של הנושא.
ומשבר אמצע החיים? כן גם פה יש משהו שלילי. לא כולן חוות את אמצע החיים כמשבר. יש הנהנות מפריחה אינטלקטואלית ואישית, ולעיתים גם מינית.
אז אני בוחרת באמצע.
אמצע החיים. אז מה זה בכול זאת?
זהו סך כול החוויות והשינויים הריגשיים, הגופניים , החברתיים והמשפחתיים שכול אישה (ויש אומרים גם כול גבר , בעוצמות ובצורות אחרות) עוברת או תעבור . כול אחת עוברת זאת בעוצמות ועם תסמינים שונים. לא מעטות הן ברות המזל , שזה עובר עליהן בלי זעזועים קשים.
בשבילי, לצערי הרב, זו הייתה חוויה מטלטלת וקשה.
פתאום מאשה יפה, מחוזרת, צעירה בצורתה ובראשה, קרייריסטית , הפכתי לגל חום אחד גדול. צונאמי שהלך והציף אותי ואיים להטביע אותי כול כמה רגעים במשך היום והלילה. במשך הלילה הצטרפו אליו חברים נוספים: חוסר יכולת להירדם, זיעה קרה ששטפה אותי, כאבים בכול הפרקים של הגוף. בקיצור ולעניין הפכתי לאשה שרק רצתה שהלילה יעבור ויגמר ויגיע הבוקר שלא היה יותר קל בהרבה, אבל לפחות יכולתי לעשות דברים בין גל לגל.
למזלי הרב כמו שאמרתי היה תסמין אחד שפסח עליי וזה הדיכאון , אך רבים מן התסמינים האלה שאני הולכת למנות עכשיו ברשומה זו, היו בני בית בגוף שלי.
ולהלן התסמינים האפשריים :
חרדה, עויינות, תנודות במצב הרוח, קושי בריכוז, דימומים כבדים (בשלב של קדם המונופאוזה), יובש בנרתיק, כאב בעת קיום יחסים, גלי חום, הזעות, שינויים מנטליים, דיכאון, שינויים בראיה, שינויים בשיניים ובחניכיים, עצבות, מחשבות ותנודות ריגשיות קיצוניות, חוסר שינה או נדודי שינה, כאבי ראש חזקים, תחושת חוסר שליטה בגוף, ירידה בדימוי העצמי, פגיעה במרקם החברתי -כלכלי עקב היעדרויות מהעבודה, כאבי בטן, כאבי שדיים, כאבי מפרקים, אוסטאופורוזיס, דימוי שלילי של האישה, רירית דקה ומתייבשת ( בגלל המחסור באסטרוגן) , ולכן : פלישת חיידקים , דלקות וזיהומים פטרייתיים, דלקת בשלפוחית השתן, צריבה בזמן הטלת שתן, הפסקת ייצור הורמונים מה שגורם לאיבוד רקמת העצם והשריר, צניחת ריצפת האגן, צניחת השלפוחית, איטיות ופחות גמישות .

אז מה אתם אומרים? זה מפחיד לא ?
ובכן לא. אחרי שלומדים לזהות את זה, לקבל את זה , ולמצוא דרכים להתמודד עם זה , אפשר עדיין לחיות בשלום. אני הצלחתי . עובדה.
אני רוצה להוסיף ולהדגיש כי מעטות הנשים שמקבלות את כול התסמינים במכה אחת כמו עסקת חבילה. כול אחת מקבלת חלק ולעיתים רק דבר אחד, לעיתים רק מחצית . זה אישי לגמרי. זה כפי הנראה תלוי גם בגנטיקה וגם בנתונים סביבתיים ואישיותיים, וכמובן בבריאות הגוף.
אז אל פחד.
לא עוברים מזה כול כך מהר מן העולם. ולכן אני שונאת שקוראים לזה גיל המעבר.
זה גורם להתפכחות. להתעוררת ולהערכה מחודשת של היחסים של האשה עם הגוף שלה, עם הנפש שלה ועם הסביבה.

ברשומה הבאה אכתוב עוד קצת על הנושא