הדרכה לסריגת ריבוע גרייני גדול

ריבועי גרייני הם אחת הצורות שאני אוהבת לסרוג במליון ואריציות צבעוניות.
הפעם זה ריבוע גדול מכול שאריות הצמר שנשארו לי מהעבודות האחרונות שלי.
הריבוע הזה הולך וגדל ובא לי שהוא יהיה ממש גדול.
אז נראה כמה סבלנות עוד תהיה לי.
והנה ההוראות לסריגת הריבוע:
סורגים שרשרת של 6 עיניים וסוגרים לעיגול.
סיבוב אחד: בתוך העיגול- 3 עמודים ושתי עיני שרשרת . חיזרי על כך עוד 3 פעמים . יש להתחבר לתחילת הסיבוב.
סיבוב שני: 3 עמודים במרווח הראשון (מתחת למקום החיבור) 3 עמודים ו-2 עיני שרשרת , 3 עמודים במרווח הבא. חוזרים על כך עוד פעמיים, 3 עמודים במרווח האחרון , 2 עיני שרשרת והתחברי לתחילת הסיבוב. נוצרו 4 זויות.
סיבוב 3 : 3 עמודים בזוית הראשונה (במקום של החיבור) , 3 עמודים במרווח הבא, 3 עמודים , 2 עיני שרשרת, 3 עמודים בזויית בזווית הבאה.חיזרי על כך : 3 עמודים במרווח הבא, 3 עמודים בזווית הבאה , 2 עיני שרשרת והתחברי לתחילת הסיבוב.
סיבוב 4 : וכול הבאים אחריו כמו בסיבוב 3.
בכול זווית 3 עמודים שתי עיני שרשרת , 3 עמודים , ובכול מרווח לאורך הצלעות , 3 עמודים בכול שורה תתווסף קבוצה של 3 עמודים בכול צלע.

ממשיכים לגודל שמעוניינים לפי המטרה של השימוש בריבוע.

כאבים בבטן ובגב התחתון-1

כאבים בבטן ובגב התחתון-1
את הרשומה הזו אני כותבת בעקבות אירוע של פגיעה בגב התחתון שקרה לחברה טובה שלי. היא רותקה לפחות כשבוע למיטה ולא יכלה לעשות שום תנועה. מאחר ואני מאמינה גדולה בקשר שבין הגוף והנפש, ואני קוראת המון על הנושא וגם עוסקת בתחום הזה של היוגה, יוגה ככלי לסיוע לריפוי עצמי, הרואה את הגופנפש כמכלול אחד המושפע האחד מן השני ועל השני.
התחלתי לחשוב על תרגילים שאני מציעה לתרגל כדי לחזק את האזור, ולהפיג במידה מסוימת את הכאב.
לא כדאי לתרגל כאשר הכאב בעיצומו. לעיתים יש דלקת במקום ולכן עדיף לטפל בה קודם. בימים של הטיפול והמנוחה כדאי להתחיל עם תרגילי דמיון מודרך, נשימות עדינות ומודעות לתוך המקום הכואב והרפיה, בעודנו נחים במיטה. יש לתת לכאב לחלוף מספר ימים , ורק כאשר יש הקלה להתחיל לתרגל בצורה עדינה וקשובה לגוף.
אחד הכותבים והמטפלים שגישתו מאוד משפיעה ומקובלת עליי, הוא ד"ר קן דיכטוואלד, פסיכולוג, הנמנה עם המובילים שבתחום הרפואה ההוליסטית. הוא משלב בספרו "גופנפש- הקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה", ידע קדום מן המזרח הרחוק בשילוב העקרונות של העבודה של וילהלם רייך, משה פלדנקרייז (שגם הוא שאב מן היוגה) פריץ פרלס, ולכך הוא מוסיף כמובן את ניסיונו הרב בעבודה טיפולית ואת תובנותיו האישיות.
ד"ר דיכטוואלד בהסבריו ובתפיסתו, כורך את אזור הבטן והגב התחתון.
הבטן היא מרכז הרגשות של הגופנפש. בתוך הבטן נולדים הרגשות והתשוקות שלנו. הרגשות שלנו כאילו צומחים בתוך הבטן ואחר כך מתפשטים החוצה , דרך שאר הגופנפש. הוא אומר כי ניתן להתייחס לרגשות כאנרגיה בתנועה, ותמיד הם ינסו להשתחרר, אלא אם כן יוגבלו. ומי מגביל אותם?
אנחנו מגבילים את האנרגיה מלהשתחרר כי אנחנו נושאים מערכת של אמונות ומנגנונים סותרים של הגופנפש. יש רגשות הזורמים כלפי מטה עד הרגליים ויש העולים כלפי מעלה עד לסרעפת ולחזה, ולפי סוג הרגשות ימשיכו לזרום גם לגרון , לפנים ולראש.
"כול חלק בגופנפש עלול להיות גם המקום שבו נבלם או נחסם זרם הרגשות הטבעי, דבר הגורם לו להיתקע ולהיעשות יותר ויותר גדוש" (עמוד 111) והוא ממשיך ואומר כי רגשות שלא באו לידי ביטוי מעצבים את זרם האנרגיה הרגשית הזורמת בגופנפש בדרכה מיצירה לביטוי.
והכי חשוב לדבריו הוא כי כול הרגשות לאחר שנוצרו, חייבים לעבור דרך ארבעה שלבים: מתח, טעינה, פורקן והרפיה.
למשל אם אנחנו מרגישים מאוד כועסים , זהו מטען רגשי שכבר התפתח בתוכנו, הדרך הבריאה ביותר לטפל בזה היא לפרוק את הכעס הזה כדי שהגופנפש יוכל לעבור למצב של איזון והרפיה. אם לא פורקים את המתח הזה באופן מוצלח, הוא יישאר בתוך הגוף , קרוב לוודאי בבטן. כול רגש שאינו בא לידי ביטוי, גם אהבה למשל, נתקע ויוצר גודש ויוצא בסופו של דבר בצורה מעוותת.
ההיתקעות הזו של האנרגיה בגלל קונפליקטים רגשיים היא היוצרת מצבי חולי
גם בגוף הרגשי(נוירוזות) , וגם בגוף הפיסי. (מחלה, חולשה, מתח, בריאות כללית רפויה)
בתרבות המערבית לימדו אותנו כי אין לרוץ ולדבר ולספר ולבטא את הרגשות . יש להיות חזק. להתמודד. לא להראות "חולשה", כול אלה הפכו למחסומים שאינם מאפשרים ביטוי עצמי אמיתי.רבים מהמחסומים הנוצרים כתוצאה מרגשות אלה שלא באו לידי ביטוי מתנקזים בבטן, ושם נוצר הפער בין מה שאנחנו מראים שאנחנו, ובין מי שאנחנו אמורים להיות. האמונות שלנו מעוצבות על ידי כללים חברתיים ורבים משכנעים את עצמם כי יש רגשות טובים ויש רגשות שליליים. ולכן מונעים מעצמם להרגיש ולבטא את עצמם באמת.
כול הרגשות האלה שלא באו לידי ביטוי יוצרים חסימות באזורים הגופניים השונים במקרים של הבטן החסימה נוצרת במעי ובמקרה של הגב התחתון בשרירים המקיפים את עמוד השדרה שם.

*ברשומה הבאה אביא את הגישה כלפי הקשר בין הבטן והגב התחתון. ובסוף אציע תרגילים לשיפור ולחיזוק הגב התחתון.

איך קשורה הבטן לגב התחתון?

כאבים בבטן ובגב התחתון-1
את הרשומה הזו אני כותבת בעקבות אירוע של פגיעה בגב התחתון שקרה לחברה טובה שלי. היא רותקה לפחות כשבוע למיטה ולא יכלה לעשות שום תנועה. מאחר ואני מאמינה גדולה בקשר שבין הגוף והנפש, ואני קוראת המון על הנושא וגם עוסקת בתחום הזה של היוגה, יוגה ככלי לסיוע לריפוי עצמי, הרואה את הגופנפש כמכלול אחד המושפע האחד מן השני ועל השני.
התחלתי לחשוב על תרגילים שאני מציעה לתרגל כדי לחזק את האזור, ולהפיג במידה מסוימת את הכאב.
לא כדאי לתרגל כאשר הכאב בעיצומו. לעיתים יש דלקת במקום ולכן עדיף לטפל בה קודם. בימים של הטיפול והמנוחה כדאי להתחיל עם תרגילי דמיון מודרך, נשימות עדינות ומודעות לתוך המקום הכואב והרפיה, בעודנו נחים במיטה. יש לתת לכאב לחלוף מספר ימים , ורק כאשר יש הקלה להתחיל לתרגל בצורה עדינה וקשובה לגוף.
אחד הכותבים והמטפלים שגישתו מאוד משפיעה ומקובלת עליי, הוא ד"ר קן דיכטוואלד, פסיכולוג, הנמנה עם המובילים שבתחום הרפואה ההוליסטית. הוא משלב בספרו "גופנפש- הקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה", ידע קדום מן המזרח הרחוק בשילוב העקרונות של העבודה של וילהלם רייך, משה פלדנקרייז (שגם הוא שאב מן היוגה) פריץ פרלס, ולכך הוא מוסיף כמובן את ניסיונו הרב בעבודה טיפולית ואת תובנותיו האישיות.
ד"ר דיכטוואלד בהסבריו ובתפיסתו, כורך את אזור הבטן והגב התחתון.
הבטן היא מרכז הרגשות של הגופנפש. בתוך הבטן נולדים הרגשות והתשוקות שלנו. הרגשות שלנו כאילו צומחים בתוך הבטן ואחר כך מתפשטים החוצה , דרך שאר הגופנפש. הוא אומר כי ניתן להתייחס לרגשות כאנרגיה בתנועה, ותמיד הם ינסו להשתחרר, אלא אם כן יוגבלו. ומי מגביל אותם?
אנחנו מגבילים את האנרגיה מלהשתחרר כי אנחנו נושאים מערכת של אמונות ומנגנונים סותרים של הגופנפש. יש רגשות הזורמים כלפי מטה עד הרגליים ויש העולים כלפי מעלה עד לסרעפת ולחזה, ולפי סוג הרגשות ימשיכו לזרום גם לגרון , לפנים ולראש.
"כול חלק בגופנפש עלול להיות גם המקום שבו נבלם או נחסם זרם הרגשות הטבעי, דבר הגורם לו להיתקע ולהיעשות יותר ויותר גדוש" (עמוד 111) והוא ממשיך ואומר כי רגשות שלא באו לידי ביטוי מעצבים את זרם האנרגיה הרגשית הזורמת בגופנפש בדרכה מיצירה לביטוי.
והכי חשוב לדבריו הוא כי כול הרגשות לאחר שנוצרו, חייבים לעבור דרך ארבעה שלבים: מתח, טעינה, פורקן והרפיה.
למשל אם אנחנו מרגישים מאוד כועסים , זהו מטען רגשי שכבר התפתח בתוכנו, הדרך הבריאה ביותר לטפל בזה היא לפרוק את הכעס הזה כדי שהגופנפש יוכל לעבור למצב של איזון והרפיה. אם לא פורקים את המתח הזה באופן מוצלח, הוא יישאר בתוך הגוף , קרוב לוודאי בבטן. כול רגש שאינו בא לידי ביטוי, גם אהבה למשל, נתקע ויוצר גודש ויוצא בסופו של דבר בצורה מעוותת.
ההיתקעות הזו של האנרגיה בגלל קונפליקטים רגשיים היא היוצרת מצבי חולי
גם בגוף הרגשי(נוירוזות) , וגם בגוף הפיסי. (מחלה, חולשה, מתח, בריאות כללית רפויה)
בתרבות המערבית לימדו אותנו כי אין לרוץ ולדבר ולספר ולבטא את הרגשות . יש להיות חזק. להתמודד. לא להראות "חולשה", כול אלה הפכו למחסומים שאינם מאפשרים ביטוי עצמי אמיתי.רבים מהמחסומים הנוצרים כתוצאה מרגשות אלה שלא באו לידי ביטוי מתנקזים בבטן, ושם נוצר הפער בין מה שאנחנו מראים שאנחנו, ובין מי שאנחנו אמורים להיות. האמונות שלנו מעוצבות על ידי כללים חברתיים ורבים משכנעים את עצמם כי יש רגשות טובים ויש רגשות שליליים. ולכן מונעים מעצמם להרגיש ולבטא את עצמם באמת.
כול הרגשות האלה שלא באו לידי ביטוי יוצרים חסימות באזורים הגופניים השונים במקרים של הבטן החסימה נוצרת במעי ובמקרה של הגב התחתון בשרירים המקיפים את עמוד השדרה שם.

*ברשומה הבאה אביא את הגישה כלפי הקשר בין הבטן והגב התחתון. ובסוף אציע תרגילים לשיפור ולחיזוק הגב התחתון.

תרגילים לגילוי מה משמח וייעוד אישי

את התרגילים האלה של אורין (מדריך רוחני), מתוך ספריו הרבים, אני עושה כבר שנים לא מעטות וגם מלמדת אחרים לעשותם. גם אם השינוי והגילוי לא קורים מהר כפי שמצפים זה קורה בסופו של דבר. כך זה היה ועדיין קורה אצלי. יש דברים שאני עובדת כבר למעלה מעשר שנים. ורק עכשיו הם מתחילים להתממש.
אז אל תוותר/י לעצמך , גם אם זה נראה כרגע בלתי ניתן למימוש , זוהי התחלה של זריעת הזרע לצמיחה העתידית. כמו בפעולות הזריעה, והגידול צריך להאמין שהזרע ינבוט ושהצמח יגדל ושנוכל מפירותיו או נהנה מהפרחים שלו.
להלן משימת משחק המורכבת מארבעה שלבים וכולם של אורין.(בספר לחיות מתוך שמחה) רבים משתמשים בהם היום ומייחסים אותם לעצמם אך אין זה כך.
כדי למצוא את הייעוד שלנו, עלינו לבדוק עם עצמנו מה אנחנו הכי אוהבים לעשות. מה מרגיש הכי מרומם את הנשמה.
והתרגיל ממליץ כך:
1. ערכו רשימה של שבעה דברים שאתם אוהבים לעשות. שאתם מרגישים שמחים כשאתם עושים אותם. רשימה זו צריכה לכלול דברים שלא עשיתם אותם בחודשים האחרונים. זה יכול להיות כול דבר העולה על דעתכם: לקרוא, לכתוב, לרקום, לטייל, לשחות, לרוץ, לעשות מסאז`, לטפל......להגשים משהו, ועוד ועוד ועוד.

2. רשמו לצד כול אחד מהדברים שכתבתם מה עוצר אתכם מלהגשים אותו. גם מעצורים פנימיים כמו רגשות ופחדים ומחשבות וגם מעצור חיצוניים כמו (מישהו, משהו, מחסור בכסף...)
כתבו על דף.

3. קחו שניים או שלושה מהדברים המשמחים אתכם ביותר שכתבתם ברשימה הזו, וחישבו על צעד אחד שאתם יכולים לעושות כדי לקרב אותם לתוך החיים שלכם.
כתבו זאת על הדף .

4. ציינו ביומן שלכם תאריך וזמן בהם תממשו כול אחד מהמעשים המשמחים האלה בחייכם.


עד כה תרגיל המשחק.
נסו ותראו לאן זה לוקח אתכם. זכרו שכול דבר יכול להתממש מידית , אך יש דברים הזקוקים לזמן ההבשלה שלכם ולכן זוהי רק פעולת הזריעה שהיא חשובה כשלעצמה.

איך תדע/י אם את/ה שמח/ה?

פורסם ב-11 בפברואר 2010, 14:51
מה זה להיות שמח/ה? איך זה מרגיש? מה משמח אותך לרגע? ומה משמח אותך לפרקי זמן ארוכים יותר?
האם את/ה רואה ומודע/ת לכול מה שיש לך?
האם את/ה מכיר/ה תודה לכול מה שיש לך?
מה שיש לך ומה שאין לך? האם זה קשור להיותך שמח או עצוב?
האם רק חומר בשפע משמח אותך או שאולי גם רוח ועניינים שברוח משמחים אותך? האם העובדה שאתה בן משפחה ובעל משפחה משמחת אותך?
האם רק שפע כלכלי יכול לגרום לך להיות שמח או שאולי יש בחייך שפע שאתה לא מודע לו?
האם שמחה היא מצב סטטי קיומי, או מצב שאנחנו מודעים לו רק במצבים מסויימים בחיים?
האם יש לי התניות בחיים? אם יהיה לי כך וכך אהיה שמח ואם לא אשקע בעצבות ובדיכאון?
מי מאיתנו לא שאל ושואל את עצמו את השאלות האלה בחיים, בדחיפות זו או אחרת?.
היום אני כותבת על הנושא הזה , כי היום אני מרגישה שמחה.
אולי יכולתי להרגיש כך גם קודם, אך קודם לא הייתי מודעת לכך כפי שאני מודעת לזה היום.
מי שמכיר אותי בחיים וגם פה בבלוג הצעיר שלי (יחסית) , יודע שאני נמנית על המחפשים והמחפשות. ולא תאמינו, אבל לאחרונה יש לי יותר ויותר הרגשה שמצאתי, וזה מאוד משמח אותי.
מה אדם מחפש בדרך כלל?
אמר ויקטור פרנקל בספרו הידוע "האדם מחפש משמעות" . גם במצבים קשים וגם במצבים פשוטים לכאורה , האדם מחפש משמעות. ומהי אותה משמעות?
האם היא משהו שניתן לשים עליו את היד ואת האצבע ולהגיד זהו זה?
הלוואי שכך היה תמיד. לעיתים זה קורה במהירות הבזק ולעיתים לוקח לאנשים שנים רבות של לימוד, של חיפוש ושל תהיה עם עצמו ועם העולם כדי למצוא את הדבר שנותן משמעות לחייו וגם שמחה.
שמתם לב שאצלי משמעות ושמחה הולכים ביחד. כי המשמעות שהאדם נותן ומוצא בחייו , היא המשמחת בעיניי.
שנים רבות חיפשתי את הייעוד שלי. הייתי מאוד קרובה למימושו ויחד עם זה הרגשתי מאוד רחוקה. מאוד לא מאושרת, מאוד בלחץ, ובתחרותיות, ברצון להשיג ולהגיע. היה לי ברור שהייעוד שלי הוא בתחום של תקשורת, הדרכה, הוראה, נתינה מסוג זה או אחר. נתינה של מידע, של תשומת לב, של הקשבה , של אמפתיה. כך הרגשתי ופעלתי כשעבדתי שנים ארוכות בגופים ציבוריים גדולים, וכך אני גם מרגישה היום, כשאני לא עובדת. אבל אז לא הייתי בטוחה כמו היום שאני מממשת את עצמי ואת ייעודי.
הגילוי הזה , שאני שמחה עם מה שאני מממשת היום , מאוד מאוד משמח אותי.
ואומר המדריך הרוחני , אורין, בספרה הנפלא של סאנאיה רומן, "לחיות מתוך שמחה" כי : "שמחה אמיתית באה מתוך פעולה של התכוונות פנימית ומתוך ההכרה במי שאתה.`
ובהמשך עוד נאמר: "נתיב השמחה דורש הערכה עצמית ופיקוח על הדברים שאתה מקדיש להם את זמנך. "
כך אני מרגישה לאחרונה.
הרבה יותר התכוונות פנימית והרבה יותר הכרה של מי אני ומה הן יכולותיי. אני גם מוצאת יותר צורך לפקח על הדברים שאני מקדישה להם מזמני.
אני לא רוצה ומוכנה יותר להיות במקומות ועם אנשים שאני לא יכולה לעזור להם, או שאני לא מרגישה שמחה ונטענית באנרגיה טובה בחברתם.
היום אני מרשה לעצמי יותר ויותר לבחור באופן חופשי , מה אני עושה ומתיי. ובעיקר עם מי.
"האתגר בנתיב השמחה הוא ליצור חופש" .

קאנדאן או Kundun

הישראלים שרכשו את הזכויות להקרין את הסרט בישראל העדיפו לקרוא לו "קאנדאן" , כדי להימנע מאסוציאציות לא מתאימות.
הסרט שהוא סרט ארוך ויפה מביא בצורה מאוד רגישה וריגשית את סיפורו של הדלאי למה ה-14 , הוא הדלאי למה הנוכחי ,שכמוהו כקודמיו גם הוא לפי האמונה הטיבטית הוא גלגול של קודמו שמת והתגלה בנשמתו של הילד. (ראו רשומה קודמת מפורטת בנושא)
הילד התגלה לאחר חיפושים של תלמידיו הבכירים של הדלאי למה ה-13 , ולפי סימנים שהילד צריך לזהות , מחליטים שהוא הממשיך.
זהו סיפור גילוי של הילד והוצאתו ממשפחתו כד לגדלו ולחנכו להיות הדלאי למה הבא.
הסרט שנעשה על ידי אליסה מתיסון (הריסון), אשתו של השחקן הנודע הריסון פורד, הוא תוצאה של תחקיר ארוך, ושל ראיונות רבים עם הדלאי למה, שבעקבותיו כתבה את התסריט לסרט בשנת 1991 .
הדלאי למה אישר את התסריט ומי שנבחר להפיק את הסרט הוא הבמאי הנודע מרטין סקורסזה, איש רוחני שעשה סרטים רבים כמו "השור הזועם", "נהג מונית" ורבים אחרים.
סקורזה נולד במנהטן להורים מהגרים מאיטליה. היה ילד חולה אסטמה, חלשלוש שרצה להיות כומר, אך הפגישה עם הדלאי למה , כך אמר הזכירה לו את האלטרנטיבה שהחברה האיטלקית בה חיו הוריו , לא השכילה להבין. כאן הוא רוצה להראות שאפשר גם אחרת. הוא שואל את עצמו בעשיית הסרט, איך הוא יכול להתמודד עם האלימות הסינית, ובוחר לבנות את הסרט על עוצמה אישית ולא פיסית, על "החרב של החמלה" .
מובן מאליו שלא ניתן היה לצלם סרט כזה בטיבט עצמה, בגלל התנגדות של השלטון הסיני, לכן הוא מצולם במרוקו. בהרי האטלס. שם משוחזרים החיים בטיבט.
הוא אוסף לצורך הסרט אלפי טיבטים המשחקים את עצמם. הם לא שחקנים ולא סטטיסטים. הם כול כך שונים. הם מייצגים את התרבות שלהם, ומשחקים את עצמם.
הדלאי למה עצמו מגולם על ידי ארבעה שחקנים שונים, בהתאם לגילו.
את כול התלבושות וחפצי האמנות הרבים בסרט, הכינו אמנים מרוקאיים ותופרים מאיטליה. נעשו כ- 1500 תלבושות מדהימות ביופין .
כאשר הוכן הסרט ממשלת סין איימה על חברת דיסני, המפיקה של הסרט, כי תחרים אותה ולא תקרין את סרטיה בסין. איום לא קטן שלא מנע את הפקת הסרט.
הסינים ראו בהפקת הסרט התערבות בעינייניה הפנימיים של סין.

ועל כך אמר הדלאי למה: דתי היא החמלה.
ליבנו ומוחנו הם היכל הקדושה שלנו.

סרט ארוך מעט אך מומלץ ביותר.

הדלאי למה

"כבני אדם, אנו יצורים חברתיים. אנו באים לעולם כתוצאה ממעשיהם של אנשים אחרים. אנו שורדים מתוך תלות באחרים. בין אם הדבר מוצא חן בעינינו ובין אם לאו, אין כמעט רגע בחיינו שבו איננו מפיקים תועלת כלשהי ממעשיהם של אנשים אחרים. לחלופין, אין שום דבר יוצא דופן בעובדה שהאושר הגדול ביותר שלנו מגיע כאשר אנו מוּנעים מתוך דאגה לרווחתם של אחרים. אבל זה לא כל הסיפור. מתברר שמעשים שנעשים לטובת אחרים לא רק גורמים לנו שמחה, אלא גם מצמצמים את חוויית הסבל שלנו". ציטוט מתוך ספרו של תמצית החכמה של הדלאי למה ה-14 .

שמחתי לקבל את ההזמנה להרצאה על הדלאי למה וגם לצפות בסרט "קאנדאן" שהופק עליו ומספר את סיפור חייו ואת סיפורה של טיבט .
בשעה 10:00 בבוקר הייתה רחבת החניה של הסינמה סיטי שבצומת גלילות, מלאה מפה לפה. למרות הקור הגדול ששורר בימים אלה, למרות הגשם והרוחות, רבים, כמוני, באו להקשיב להרצאה ולצפות בסרט.

כול דלאי למה , לפי האמונה הטיבטית, הוא תוצאה של היוולדות מחדש של קודמו. לפי אמונה זו , כאשר הנשמה עוזבת את הגוף היא מתגלה תוך 49 יום בתינוק שנולד בסביבה.
הדלאי למה הנוכחי הוא מספר 14 , השושלת מתחילה בשנת 1391 בדלאי למה ה-3 , והמנהיג הרוחני הזה, משמש היום גם כראש הממשלה הטיבטית הגולה בהודו.
הדלאי למה הנוכחי נולד ב- 6 ביולי 1935 למשפחה בת 16 ילדים . משפחה שהייתה חקלאית ואולי לכן שרדו הילדים, והוא הילד החמישי למשפחה זו.
כאשר הילד היה בן 3 מגיעה לביתם משלחת "הכובעים הצהובים" , שבאה לחפש את התגלמות נשמתו של הדלאי למה הקודם, על פי סימנים. שהם בדרך כלל חפצים של המת אותם הילד המיועד מזהה. רק מי שנועד לכך ושנשמתו היא גלגול של המת יכול לזהות את החפצים על פי הסימנים השונים.
מסתבר שלא סתם הגיעו לבית הספציפי של הילד הזה. אחד החברים הבכירים של המשלחת חלם חלום נבואי שהדריך אותו לעמק הזה, לבית ולמשפחה הזו. הילד עמד בכול המבחנים שהציבו לו, ולכן הובל אחר כבוד בגיל שש ללאסה,למנזר, שם הכשירו אותו להיות המנהיג.
הטיבטים קוראים לו קונדון (Kundun ) שפירוש השם הוא "נוכחות עליונה."
ב-17 בדצמבר 1950, בהיותו בן 17 הוא מוכתר להיות המנהיג הרוחני של טיבט. סין לא אוהבת את הכתרתו ולכן פולשת לטיבט וללאסה. הסינים אף מנסים להתנקש בחייו ללא הצלחה.
ב- 19 במרץ 1959 הוא בורח מטיבט , יחד עם אלפים מתושבי טיבט, לאחר רצח של כמיליון מתושבי טיבט על ידי הסינים.
הוא מגיע להודו, שם הוא שוהה עד לעצם היום הזה, יחד עם אלפי מאמינים, לדרמסאללה. שם מוקמת הממשלה הטיבטית הגולה שהוא עומד בראשה. ושחבריה גם הם נבחרו יחד איתו באופן דמוקרטי, ולא מתוקף היותו איש דת.
הדלאי למה לא האמין באלימות לצורך העמידה מול סין.
הוא האמין והטיף בקרב הטיבטים להתנגדות פסיבית, כי רק אלימות מביאה אלימות , כך סבר וסובר עד היום. מה שנקרה בבודהיזם, טאגיהרה שפירושו, התנגדות לרוע ולדיכוי באופן בלתי אלים. היום טיבטים רבים כבר לא מאמינים בדרכו זו, ובהתנגשויות שהיו עם השלטונות הסיניים לפני האולימפיאדה בבייג`ין, בשנה שעברה, ולפניה, נפגעו , הוכו ונאסרו על ידי הסינים רבים מהמתנגדים הטיבטים.
אחת הבעיות הגדולות של טיבט ושל הדלאי למה, היא שהוא לא מוזמן באופן רישמי על ידי מדינות העולם, בגלל לחץ כבד שממשלת סין מפעילה. זה נכון גם לגבי ישראל. הוא מעולם לא הוזמן באופן רישמי אך גופים פרטיים הזמינו אותו. וכך ביקר בישראל ארבע פעמים.
בביקור אחד היה לי הכבוד והעונג להשתתף, כאשר קיבלתי הזמנה להשתתף בו. זה היה בבית החולים האוניברסיטאי , הדסה עין כרם, כאשר חנכו שם מרכז לחקר ולטיפול באמצעות צמחי מרפא סיניים.
האיש היה לבבי, חם, מלא הומור פשוט ואוהב בתכלית.
יש לי צילומים מהאירוע אך אני לא יכולה לצערי להביא אותם בפורמט של הבלוגיה מסיבות טכניות.
בשנת 1989 מקבל הדלאי למה פרס נובל לשלום, בשל מאמציו להשכין שלום לא רק בטיבט אלא גם באזורים אחרים בעולם. גם באיזורנו בסיועו ובהתערבותו של הידוען והשחקן ריצ`ארד גיר, שנרתם לסייע לטיבטים להשיג עצמאות מסין.
הממשלה הסינית הכריחה עשרות אלפי סינים לעבור לגור בטיבט כדי להציב עובדות וכדי למהול את האוכלוסיה הטיבטית ולא לאפשר לה לשמור על דתה ועל תרבותה.

הדרכה לצעיף סרוג

מאחר ויש לי הרבה זמן פנוי בימים אלה. ובחורף , גם אם הוא לא יציב כמו החורף שלנו, אני מעדיפה להיות בבית, אז אני מחפשת לעצמי עיסוקים.
בדרך כלל העיסוקים הם בתחום הסריגה, התפירה, החריזה או מה שבא.
לקראת פגישה עם אחיותיי החלטתי שאני מכינה לכול אחת משהו אחר. והנה מה שקיבלה אחת מהן. הצעירה מכולן.

חולצת סריג ממוחזרת שערכתי בה שינויים על ידי גזירה וסריגה במסרגה אחת בשוליים.
צעיף צמר תואם.
פרח בסריגת קרושה תואם.
ומחרוזת קטנה תואמת אף היא.

אני לא בטוחה שהיא ידעה להעריך את כמות העבודה שהשקעתי.
אני גם לא בטוחה שהיא אהבה את זה כי עובדה שהיא עוד לא לבשה את זה.
אבל אני נהניתי מהעשיה.
אביא פה הדרכה רק לצעיף, וליתר הפריטים אולי בפעם אחרת.

החומרים לצעיף:
2 חבילות ואולי 3 (תלוי בגודל שתחליטו עליו.) צמר בצבע 1
1 חבילה בצבע אחר
מסרגות מספר 10 או לפי עובי החוט שתבחרו.
הכנה:
מעלים 30 עיניים מהצמר בצבע השליט וסורגים 2 עיניים ימין 2 שמאל.
בתחילת כול שורה מעבירים את העין הראשונה (ימין או שמאל) ללא סריגה.

סורגים עד שמתקבל צעיף באורך של 1.5 מ`

בעזרת מסרגה אחת יוצרים גימור בחוט בצבע אחר.
(אפשר גם להתחיל מספר שורות בצבע האחר ולהמשיך בצבע השליט, כפי שעשיתי פה)

גוזרים חוטים לפרנזים באורך הרצוי , מקפלים כול חוט לשניים או ליותר, ובעזרת מסרגה אחת משחילים את החלק המקופל של החוט לעין. כורכים את הקיפול סביב העין ומכניסים את הקצוות. מהדקים היטב ונוצר "זנב", כך עושים עם כול הפרנזים.

החולצה שהכנתי היא סריג שכבר לא לבשתי.
גזרתי לו מחשוף גדול במקום צווארון הגולף שהיה לו.
גזרתי את השרוולים עד המרפק
ועשיתי עיטור במסרגה אחת בצבע סגול בהיר. (מאוד יפה על אפור)
ראו תמונות מצורפות.











זהו להפעם....

פרשת יתרו לפי ספר הזוהר

1.2.2010
פרשת יתרו לפי ספר הזוהר

היום יום הולדתה של נכדתי הפגית. (על הגבול למעשה) נכדתי שאצה לה הדרך והגיחה לאוויר העולם בטרם מלאו לה תשעה חודשים בבטן אמה , היא ביתי היקרה.
לא ראיתי אותה היום לצערי כדי לא להדביק לא אותה ולא את אמה בשפעת המבקרת אצלי, אך בשעות הערב קמתי ממיטת חוליי והחלטתי שאני הולכת להקשיב למשהו רוחני .
כבר המון זמן שאני עוברת ליד המרכז לקבלה, לוקחת את התוכניות שלהם , ומתכננת להיכנס לשיעור זוהר שבועי , המתקיים בכול יום שני בערב. אז היום עשיתי זאת.
אני מאמינה שדברים לא קורים ככה סתם. ולא במקרה לא נכנסתי לשיעור הזה , קודם למרות שידעתי עליו, רק כשהתלמיד מוכן המורה נמצא.
אז הערב הייתי מוכנה.
הפרשה שנדונה בשיעור הזה היא פרשת השבוע הקרוב , פרשת יתרו.
והמרצה מתחילה ואומרת כי יש בפרשה הזו מצויה חכמה מאוד גדולה שיתרו מעביר לנו בצורה מיוחדת.
יתרו היא מוסיפה הרי עוזב את מדין ומצטרף לעם ישראל במדבר, ונאמר כי הוא עשה זאת אחרי "וישמע יתרו..." מה יתרו שמע? הוא שמע על חצית בני ישראל את ים סוף.
מה הכוח של השמיעה?
והיא מסבירה הסבר ארוך שרק מי שמצוי בזוהר ובתורה יכול לקבלו ולהבינו.
יתרו הוא גלגול של קין שרצח את הבל בגלל קנאה.
כול הפרשה של קין זה לעשות תיקון לעמלק. עמלק הוא הכוח של הספק.
כאשר עמלק מגיע כתוב: "היש בקרבנו אל אם אין?" יש או אין? כן או לא? מיד בא עמלק שזו הנגטיביות.
הספק הוא מבשר הנגטיביות. הספק הוא הכלי לשליליות.
בני ישראל אומרים לאחר מתן תורה , "נעשה ונשמע" . כלומר : קודם נכין כלי שיוכל להבין ולהיות מודע, ואז נשמע.
אם אין כלי מתאים לשמיעה לא שומעים.
אבל על יתרו נאמר : "וישמע יתרו". כלומר הוא, יתרו עבר שינוי גדול. היה לו כלי מתאים לשמיעה.
התיקון של יתרו הוא חזק מאוד. הוא מביא לנו לימוד וכוח גדולים וחשובים.
אם אדם לא משנה בתוכו דברים ברמה עמוקה מאוד, ברמת הד. נ.א. , ברמת השורש, אין שינוי.
למה היה צריך משה , שהוא הרבה יותר מיתרו מבחינה רוחנית, את יתרו כדי לגלות את זה?
ואז היא מוסיפה ואומרת: כי יתרו היה מומחה בעולם ה"אחוז" (לשאלתי מה זה עולם האחוז היא ענתה כי זהו עולם האילוזיה. הוא ידע היטב איך לשלוט בחומר).
כאשר יתרו בא לעם ישראל כולם הלכו אחריו. ולא אחרי משה. למה?
כי משה בא מעולם הידע. מלמעלה. הוא לא בא מעולם החוויה האישית, הוא לא חווה את השינוי כי דרגתו הרוחנית הייתה גבוהה, ולכן היה צריך מישהו שחווה שינוי.

וכאן בא מוסר השכל מאוד חשוב בעיניי שהתחברתי אליו מאוד בתחומים הנוגעים בי.
אחרי כול חוויה קשה שאנחנו עוברים , אנחנו יכולים לעזור לאחרים לעבור את אותה חוויה בקלות יותר. אפילו אם לא מכירים אותנו (כמו בבלוג למשל), האנרגיה שאנחנו מגלים בחיים שלנו תעבור גם לאנשים אחרים. לקוראים, לשומעים או באופן כללי למי שחווה את אותו מצב.

והיא ממשיכה ושואלת: מה הוא הדיבר הראשון?
ועונים לה : "לא תעשה לך אלוקים אחרים על פניי. "
והסיבה לדיבר הראשון היא כי כול גילוי של אור שיש לנו בחיים , כול היאחזות במשהו או במישהו, זה בבחינת אלוהים אחרים. כי זה משהו חיצוני לנו.
האלוקים זה כוח פנימי המחובר לגילוי התיקון שלנו. ומהו התיקון שלנו?
הכרת הרע שבנו.
כול מעשה שנעשה בסופו של דבר משפיע על הזולת.

כדי לקבל ברכה ולהשיג ברכה במעשינו צריך אחדות. צריך שיתוף.
לבד אדם לא מקבל אחדות. אדם חייב בשיתוף ואז נוצר הכוח של האחדות.

עוד מדובר בפרשה על "לראות קולות" במעמד הר סיני, ישראל ראו את הקולות. תיאורטית אפשר לראות קולות אך אנחנו לא רואים כי איבדנו את היכולת הזו בגלל אובדן האחדות.
במעמד הר סיני הייתה לעם ישראל מודעות מאוד גבוהה. וכול המודעות הזו הלכה לאיבוד. כולם איבדו אז את המודעות חוץ מיתרו. כי הוא הרוויח על בשרו את המדרגה שהם לא הרוויחו.
עשרת הדיברות מחברות לאנרגיה של שלמות.
חטא העגל הוא אובדן האנרגיה הזו של השלמות והמודעות של עם ישראל.
למה היו בני ישראל צריכים להיות ארבעים שנה במדבר?
הם היו צריכים לעבור תהליך. הלימוד הוא בתהליך. לפעמים כול התשובות מוצבות מול עינינו ואנחנו מסרבים לראותן.
היא גם אמרה כי לפי הזוהר, בעולם הצומח והדומם יש גם "אינטרנט" של שיתוף פעולה. אי אפשר להסתיר דבר בעולם הזה. המעשים שלנו מדברים בעדנו או נגדנו.
ואיך זה קשור ליתרו?
יתרו מלמד אותנו גם את תורת הפנים. הפנים מעידות על הפנים של האדם. יש פה חיבור לפנים.
ונאמר על הבורא אל קנא / לא מדובר בקנאה היא אמרה אלא בניקיון.
אם אדם רוצה לגלות את הבורא בחיים שלו הוא צריך להתנקות. לנקות את כול האזורים בחייו הדורשים ניקוי.
ההתנקות היא המביאה את האור של הבורא.
הלימוד אף הוא מנקה את האדם.
ורבי שמעון אומר בזוהר: הם ראו את האור שהתגלה במעמד הר סיני, אך קדמו לו שלושה אירועים:
ענן כבד, אש מתלקחת ורעש גדול. הבורא מתגלה רק לאחר מאורעות אלה.
ומהם המאורעות האלה?
ענן כבד = אנרגיה של ספק
אש מתלקחת = כעס
רעש גדול = דיבור בקול רם
לפני שהאור מתגלה יהיו מחסומים , התנגדויות , משהו שנצטרך להתגבר עליו כדי להסיר לחם ביזיון.
הספק, הכעס, והרעש הם כולם ואריאציות של האגו.
מדוע כיבוד הורים נמצא בפרשה זו?
הסיבה שכול הורה צריך ללמד את ילדיו לכבד את ההורים היא בשביל ההורים, אלא בשביל הילד. אם אדם לא ידע לכבד את הוריו, לא יוכל לכבד כלים בעולם, כולל את הבריאה.
ההורה הוא צינור האנרגיה לילד. הוא הבאר שממנה הוא שואב.
אז איך עוזר לנו כול המידע הזה השבוע?
הדגש של הפרשה הזו הוא היכולת לראות, ראיה ויראה שהם כולם מביאים להתנקות.
ואז...אם נראה ונתנקה, הראיה שלנו תהיה מעל חמש. החושים מה שיאפשר לנו לקבל אינפורמציה שהיא מעבר לחמש החושים.

ומי שהפרק והפרשה מעניינים אותו יכול להמשיך ולקרוא בספר הזוהר, כרך ח' , עמוד 76, רצ"ו.