קאנדאן או Kundun

הישראלים שרכשו את הזכויות להקרין את הסרט בישראל העדיפו לקרוא לו "קאנדאן" , כדי להימנע מאסוציאציות לא מתאימות.
הסרט שהוא סרט ארוך ויפה מביא בצורה מאוד רגישה וריגשית את סיפורו של הדלאי למה ה-14 , הוא הדלאי למה הנוכחי ,שכמוהו כקודמיו גם הוא לפי האמונה הטיבטית הוא גלגול של קודמו שמת והתגלה בנשמתו של הילד. (ראו רשומה קודמת מפורטת בנושא)
הילד התגלה לאחר חיפושים של תלמידיו הבכירים של הדלאי למה ה-13 , ולפי סימנים שהילד צריך לזהות , מחליטים שהוא הממשיך.
זהו סיפור גילוי של הילד והוצאתו ממשפחתו כד לגדלו ולחנכו להיות הדלאי למה הבא.
הסרט שנעשה על ידי אליסה מתיסון (הריסון), אשתו של השחקן הנודע הריסון פורד, הוא תוצאה של תחקיר ארוך, ושל ראיונות רבים עם הדלאי למה, שבעקבותיו כתבה את התסריט לסרט בשנת 1991 .
הדלאי למה אישר את התסריט ומי שנבחר להפיק את הסרט הוא הבמאי הנודע מרטין סקורסזה, איש רוחני שעשה סרטים רבים כמו "השור הזועם", "נהג מונית" ורבים אחרים.
סקורזה נולד במנהטן להורים מהגרים מאיטליה. היה ילד חולה אסטמה, חלשלוש שרצה להיות כומר, אך הפגישה עם הדלאי למה , כך אמר הזכירה לו את האלטרנטיבה שהחברה האיטלקית בה חיו הוריו , לא השכילה להבין. כאן הוא רוצה להראות שאפשר גם אחרת. הוא שואל את עצמו בעשיית הסרט, איך הוא יכול להתמודד עם האלימות הסינית, ובוחר לבנות את הסרט על עוצמה אישית ולא פיסית, על "החרב של החמלה" .
מובן מאליו שלא ניתן היה לצלם סרט כזה בטיבט עצמה, בגלל התנגדות של השלטון הסיני, לכן הוא מצולם במרוקו. בהרי האטלס. שם משוחזרים החיים בטיבט.
הוא אוסף לצורך הסרט אלפי טיבטים המשחקים את עצמם. הם לא שחקנים ולא סטטיסטים. הם כול כך שונים. הם מייצגים את התרבות שלהם, ומשחקים את עצמם.
הדלאי למה עצמו מגולם על ידי ארבעה שחקנים שונים, בהתאם לגילו.
את כול התלבושות וחפצי האמנות הרבים בסרט, הכינו אמנים מרוקאיים ותופרים מאיטליה. נעשו כ- 1500 תלבושות מדהימות ביופין .
כאשר הוכן הסרט ממשלת סין איימה על חברת דיסני, המפיקה של הסרט, כי תחרים אותה ולא תקרין את סרטיה בסין. איום לא קטן שלא מנע את הפקת הסרט.
הסינים ראו בהפקת הסרט התערבות בעינייניה הפנימיים של סין.

ועל כך אמר הדלאי למה: דתי היא החמלה.
ליבנו ומוחנו הם היכל הקדושה שלנו.

סרט ארוך מעט אך מומלץ ביותר.