"הקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה." זה שם ספרו של קן דיכטוולד אותו קניתי וקראתי לראשונה ב-1997 , ומאז אני חוזרת אליו כדי להיזכר. לא אכתוב עכשיו על הספר הזה. אולי בפעם אחרת.
הרצון שלי להיזכר בכתוב בספר הזה התעורר לאחר הכנס בנושא "פסיכותרפיה הוליסטית, גוף נפש" שבו הייתי לפני כיומיים. סיפרתי לכם כבר אתמול בקצרה שהיה מעניין, וכי הלב נפתח עוד קצת, וכי דיגדגנו האחד לשני, לשניה ולשלישי, ולעוד...בגוף, בלב ובנשמה.
הפסיכותרפיה ההוליסטית, היא שיטת טיפול העובדת על כול הרבדים: הפיזי, האנרגטי, הרגשי , הנפשי, והרוחני.
לכול אורך הטיפול בשיטה הזו, מסתכלים על הנשימה. יחד עם מגע ודיבור.מגע בטוח נותן למטופל מקום והרגשה של מילוי הצורך.
הנשימה שהיא כול כך זמינה , ועליה אנחנו הכי פחות נותנים את הדעת כאשר אנחנו לא עובדים עם מודעות, היא זו המחברת אותנו פנימה והחוצה. הנשימה מאפשרת להביא חלקים גבוהים של הנשמה לידי ביטוי ומודעות. תשומת הלב לנשימה מאפשרת להיות במפגש אנושי שנמצא באיזו שהיא אלכימיה של הקשר. כאשר ערים למימד הזה, שבין המטפל והמטופל, אנחנו פוגשים רגע של אינטימיות ושל קדושה. פשוטו כמשמעו. זו הרגשה שהיא מעבר למילים.
הפסיכותרפיה ההוליסטית בודקת את התנועה שבין מכאובי הגוף ומכאובי הנפש. היא שואלת: מה קורה לנפש כאשר הגוף כואב? וגם ההיפך היא שואלת. מה קורה לגוף כשהנפש כואבת?
כאשר יש מודעות לנשימה במהלך הטיפול ובכלל (לא רק במהלך טיפול גם בחיים של אנשים מודעים שרוצים לעבוד על נושאים שונים) יוצרת חיבור למימדים שהם מקורות ההשראה שלנו.
לכול רובד יש צורך במזון המתאים והנחוץ לו:
הגוף רוצה להנות.
הנפש רוצה אהבה, קשר, מגע, הכלה,וקבלה.
ה- mind (השכל, ההכרה) צריך מזון של הבנה. שם גם נמצאת מערכת האמונות שלנו. ובטיפול אנחנו מחפשים את האמונה הבסיסית שלנו שאיתה אנחנו מסתובבים בעולם, והיא , יחד עם האמונות האחרות שלנו, יוצרות את מה שאנחנו חווים בעולם.
הנשמה - גם היא זקוקה למזון: אהבה, רוחניות, מוסיקה, טבע, וכול אלה גורמים למשהו בתוכנו, הלב והישות כולה, להתרחב.
מאחר ואנחנו לא חיים בעולם מושלם, הנפש מתכווצת.
השרירים נסגרים. נגרמת אי-נוחות. כיווץ בצוואר למשל. (מה שקורה לי לצערי המון...)
הפסיכותרפיה הגופנית הוליסטית מאפשרת ומזמינה אותנו לצאת למסע לתוכנו ולתוך מערכות היחסים שלנו.
מערכות היחסים שלנו הן ההזדמנות שלנו לגדול. ככול שאני חושבת יותר במושגים של התרחבות המערכת , יש יותר סיכוי להגיע לאיזון , לוויסות של המערכת הריגשית שבתוכה אנחנו חיים.
ונשאלה שם בכנס ההוא השאלה: האם למערכות היחסים שלנו יש קשר לבריאות שלנו?
וברור שהתשובה היא חיובית.
אנחנו מגיבים אחד לשני גם אם אנחנו לא יודעים את זה. הפסיכותרפיה הגופנית הוליסטית היא הזדמנות להביא ולהבין את הסיפור שלנו.
אם אנחנו מאפשרים לעצמנו להתרחב אל מעבר להבנה, למימד המסטי, או המיתולוגי , שיש הקוראים לו התת מודע הקולקטיבי, אנחנו מטיילים במצבי תודעה אחרים. זוהי התרחבות לאותו מקום שיש רק אנרגיה , נשימה, מדיטציה, עם הרשות שאנחנו נותנים ללב שלנו להתרחב.
הלב מחובר לידיים. הידיים יודעות לפני שאנחנו נוגעים.
תמיכה, מגע, מילה, אהבה, מאפשרים ריפוי.
והנה תרגיל נפלא שתרגלנו בכנס ההוא:
תרגיל אהבה:
שמים את היד על הלב ומדמיינים דלת נפתחת. ממשיכים במודעות לנשימה כול הזמן. לשאיפה ולנשיפה ומעמיקים אותן מעט. שמים מוסיקת רקע נעימה שעושה לכם טוב ומקשיבים תוך תשומת לב על הנשימה ועל הדלת שנפתחה בתוך הלב שלנו.
<< בורא פרי העץ והאדמה
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה