למה נזכרתי בפופ ארט?
פורסם ב-2 באפריל 2010, 14:33
באמנות הפופ ארט נזכרתי אתמול כאשר הלכתי ברגל מתחנת הרכבת השלום בתל אביב, לכיוון רחוב אליעזר קפלן , לפני הקיריה. שם על קיר האיזכוריות בו מתבצע תמיד פרסום ענק מימדים, האחרון היה של H&M, הודבקו עשרות ואולי מאות ואולי יותר פחיות קוקה קולה שעוצבו באופן אישי על ידי עשרות אלפי משתתפים. בפרסום הענק הזה המביא את הפחיות עצמן כשהן מודבקות אחת אחת (כאמור מאות פחיות) מודה חברת קוקה קולה לכול מי שהשתתף ונענה לפנית החברה לעצב פחית אישית.
ולמה זה הזכיר לי אמנות פופ ארט? אז מי שמכיר יודע למה. אך למי שלא מכיר מיד אסביר.
אמנות הפופ ארט צמחה בשנות ה-50 של המאה ה-20 קודם כול באנגליה ואחר כך התפתחה מאוד בארה"ב. זו הייתה תנועה ששמה לה למטרה להתייחס לתרבות השפע והצריכה. פופ מלשון פופולרי, עממי, רב משתתפים. מגמה זו התחילה למעשה אחרי העידן התעשייתי, מה שנקרא העידן הפוסט תעשייתי, שבו הושם דגש על מוצרי מותרות ושירותים. בו החברה העולמית הופכת מחברת ייצור לחברת צריכה.
האמן האמריקאי אנדי וורהול שחי בין השנים 1928-1987 , היה מראשי תנועת הפופ ארט והוא עסק בעיקר בשלושה תחומים של ביטוי אמנותי כדי להראות את המגמה. הוא הפך ביצירות האמנות שלו אישים וידוענים למותג צריכה , כך יצר אין סוף יצירות שבהן מככבת דמותה של מרלין מונרו, של אלביס פרסלי, של הנשיא קנדי, של המשורר גתה ושל ג'ון לנון ואחרים. את אלה הוא הציג בטכניקות של שכפול וחזרות רבות , בהגזמה צבעונית וצורנית כך הם הפכו למותג על פלקט.
תחום נוסף שהוא התייחס אליו יחד אם אמן נוסף , קלאס אולדנברג (1929 ) הוא תחום מוצרי המזון המהיר: פחיות מרק, רסק עגבניות, קוקה קולה והרבה צ'יזבורגר אצל האמן אולדנברג. את מוצרי המזון צייר אנדי וורהול ביד , ובכך הפך אותם לסמל של התקופה וליצירת אמנות. ובכך מזכיר לי אנדי וורהול את הפחיות קולה של היום. כי הוא צייר תמונות עם עשרות בקבוקי קולה מזכוכית. (ראו למטה)
תחום שלישי הוא תחום ונושאים אותם לקח מן העיתונות בת זמנו ומתייחס לתאונות דרכים . אותן הוא הציג באופן שמעורר שאלות על הסיבות והאופן שהעיתונות והתקשורת עושה שימוש באסונות ובתאונות . הוא משלב ביצירותיו חלקים מהתמונות שמופיעות בעיתון.
אולדנברג שיצר המון צ'יזבורגרים מגבס ומחומרים אחרים מגדיל באופן גרוטסקי את מוצרי המזון וכך עושה אותם לגרוטסקיים. הוא גם מפסל יצירות מחומר פלסטי שנקרא ויניל, שניתן לעצב אותו איך שרוצים וכך הוא יוצר חפצים רכים כמו אסלה, טלפון ציבורי.
האמנות הזו מראה את אבדן החשיבות של האובייקט עצמו אלא רק את הפעולה שהוא עושה או השירות שהוא מבצע.
אמנים בולטים אחרים של הפופ ארט הם: רוי ליכטנשטיין, ג'אספר ג'ונס, ריצ'ארד המילטון, קית הרינג, יושימוטו נארה
* התמונות והמידע בחלקו מהאינטרנט ובחלקו ממה שנשאר בראשי מלימודי תולדות האמנות באוניברסיטה.
פורסם ב-2 באפריל 2010, 14:33
באמנות הפופ ארט נזכרתי אתמול כאשר הלכתי ברגל מתחנת הרכבת השלום בתל אביב, לכיוון רחוב אליעזר קפלן , לפני הקיריה. שם על קיר האיזכוריות בו מתבצע תמיד פרסום ענק מימדים, האחרון היה של H&M, הודבקו עשרות ואולי מאות ואולי יותר פחיות קוקה קולה שעוצבו באופן אישי על ידי עשרות אלפי משתתפים. בפרסום הענק הזה המביא את הפחיות עצמן כשהן מודבקות אחת אחת (כאמור מאות פחיות) מודה חברת קוקה קולה לכול מי שהשתתף ונענה לפנית החברה לעצב פחית אישית.
ולמה זה הזכיר לי אמנות פופ ארט? אז מי שמכיר יודע למה. אך למי שלא מכיר מיד אסביר.
אמנות הפופ ארט צמחה בשנות ה-50 של המאה ה-20 קודם כול באנגליה ואחר כך התפתחה מאוד בארה"ב. זו הייתה תנועה ששמה לה למטרה להתייחס לתרבות השפע והצריכה. פופ מלשון פופולרי, עממי, רב משתתפים. מגמה זו התחילה למעשה אחרי העידן התעשייתי, מה שנקרא העידן הפוסט תעשייתי, שבו הושם דגש על מוצרי מותרות ושירותים. בו החברה העולמית הופכת מחברת ייצור לחברת צריכה.
האמן האמריקאי אנדי וורהול שחי בין השנים 1928-1987 , היה מראשי תנועת הפופ ארט והוא עסק בעיקר בשלושה תחומים של ביטוי אמנותי כדי להראות את המגמה. הוא הפך ביצירות האמנות שלו אישים וידוענים למותג צריכה , כך יצר אין סוף יצירות שבהן מככבת דמותה של מרלין מונרו, של אלביס פרסלי, של הנשיא קנדי, של המשורר גתה ושל ג'ון לנון ואחרים. את אלה הוא הציג בטכניקות של שכפול וחזרות רבות , בהגזמה צבעונית וצורנית כך הם הפכו למותג על פלקט.
תחום נוסף שהוא התייחס אליו יחד אם אמן נוסף , קלאס אולדנברג (1929 ) הוא תחום מוצרי המזון המהיר: פחיות מרק, רסק עגבניות, קוקה קולה והרבה צ'יזבורגר אצל האמן אולדנברג. את מוצרי המזון צייר אנדי וורהול ביד , ובכך הפך אותם לסמל של התקופה וליצירת אמנות. ובכך מזכיר לי אנדי וורהול את הפחיות קולה של היום. כי הוא צייר תמונות עם עשרות בקבוקי קולה מזכוכית. (ראו למטה)
תחום שלישי הוא תחום ונושאים אותם לקח מן העיתונות בת זמנו ומתייחס לתאונות דרכים . אותן הוא הציג באופן שמעורר שאלות על הסיבות והאופן שהעיתונות והתקשורת עושה שימוש באסונות ובתאונות . הוא משלב ביצירותיו חלקים מהתמונות שמופיעות בעיתון.
אולדנברג שיצר המון צ'יזבורגרים מגבס ומחומרים אחרים מגדיל באופן גרוטסקי את מוצרי המזון וכך עושה אותם לגרוטסקיים. הוא גם מפסל יצירות מחומר פלסטי שנקרא ויניל, שניתן לעצב אותו איך שרוצים וכך הוא יוצר חפצים רכים כמו אסלה, טלפון ציבורי.
האמנות הזו מראה את אבדן החשיבות של האובייקט עצמו אלא רק את הפעולה שהוא עושה או השירות שהוא מבצע.
אמנים בולטים אחרים של הפופ ארט הם: רוי ליכטנשטיין, ג'אספר ג'ונס, ריצ'ארד המילטון, קית הרינג, יושימוטו נארה
* התמונות והמידע בחלקו מהאינטרנט ובחלקו ממה שנשאר בראשי מלימודי תולדות האמנות באוניברסיטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה