אופניים בגילי המופלג

מאז שאני גרה לסירוגין בתל אביב , החשק שלי לרכב על אופניים הולך וגדל. אני מקנאה בכול הצעירים האלה ובייחוד בצעירות החתיכות והיפות שנראות כאילו לא מתאמצות בכלל כשהן רוכבות. אז כמו שאתם מכירים אותי ו כמו שאני מכירה את עצמי , אני לא רק מסתפקת בלראות, אני ישר חושבת איך אני יכולה גם להנות מהרכיבה הקלילה הזו. אז הנה טעות מספר אחד שלי.
בילדותי, רק פעמיים רכבתי על אופניים. פעם אחת בגיל חמש בערך, אופני שלושה גלגלים, לא שניים חלילה , שקיבלתי ליום הולדת, ושחשבתי שאם ארכב על הגדר המקיפה את הבית , לא יקרה לי כלום. אז טעיתי. נפלתי מגובה של מטר וחצי בערך, יחד עם האופניים. זוכרת את המכה בראש ואת החושך , את הבהלה של ההורים, ואת ההחלטה לא לתת לי לרכב עליהן שוב לעולם. טעות מספר שתיים.
הפעם השניה שניסיתי שוב לרכב, הייתה רחוק מאוד מבית הוריי. הם היו בירושלים ואני הייתי בביקור ברחובות. ואחד הילדים נתן לי את האופניים שלו, ללא גלגלי עזר , כי רציתי לנסות ולרכב עליהם. הייתי בטוחה שישר אני עולה ורוכבת. זו הייתה טעות מספר שלוש. עליתי, רכבתי קצת והנה באה מולי עגלה רתומה לסוס, וכמובן שנכנסתי בסוס ללא היסוס.
מאז עברו עשרות שנים. אני לא מגזימה. ומאז לא עליתי על אופניים שוב. כי גם ליפול לתוך חצר מגובה של מטר וחצי בגיל חמש, וגם להיכנס בסוס בגיל שמונה בערך, היה כבר יותר מידי בשבילי.
אבל החשק לרכב על אופניים עוד לא לגמרי עבר לי.
אז מה עשיתי? ניסיתי על האופניים של החבר שלי. בחניה. הם היו גבוהים מידי עבורי. נפלתי שוב אחרי שהתנגשתי בקיר של החניון. שכחתי להפעיל את הברקסים.
עברו להם כמה חודשים מאז, והחשק שוב התעורר לו. אז שלשום , כשערכתי קניות בסופר, אמר לי חברי שיש במבצע אופניים בסופר שליד.
הלכתי, ראיתי, נדלקתי, קניתי.
אופניים בצבע תכלת מקסימים. בדיוק מתאימים לגובה שלי.
הבאתי הבייתה . חיברו לי אותם והחלטנו לרדת לנסות לרכב.
ירדתי קודם לחניה. שוב . הפעם הפתוחה. ניסיתי אך הם , האופניים הובילו אותי במקום שאני אוביל אותם. התחלתי להתעייף.
המתח בגב ובידיים התחיל לתת אותותיו. ניסיתי שוב ושוב אך התנגשו לי הרגליים בפדלים ונפצעתי. חזרתי הבייתה חבולה ועייפה כאילו הייתי בשדה הקרב.
אבל החלטתי לא לוותר , וביקשתי לשים לי גלגלי עזר. כמו ילדה בת חמש שוב.
ירדתי עם גלגלי העזר, אך הידיים כואבות לי, בסיבובים אני נופלת , הפדלים בועטים בי ואני נפצעת שוב. ואני שוב עולה הבייתה.
אך עם הרגשה שבפעם הבאה אשתפר.
אני לא מתכוונת לוותר לעצמי