תודה , תודה, תודה

קמתי בבוקר עם הרגשה שמה שהכי חשוב בחיים בסופו של דבר , זה האנשים שאתה אוהב.
המשפחה שלך בעיקר. הילדים והצאצאים . וגם המשפחה המורחבת , אחים ואחיות. גם אם לא עם כולם מחוברים בוריד.
גם החברים הטובים ( אם יש כאלה...)חשובים אך הם לא תמיד זמינים במידה המספקת.
אני מודה לאל שיש לי משפחה , שגם אם אני מרגישה לעיתים בודדה אני יודעת שבהרמת טלפון אחד התחושה הזו יכולה להתפוגג.
ראשית אני רוצה להודות לאל על כול מה שיש לי ועל כול מה שאני לוקחת לעיתים כברור מאליו. שום דבר לא ברור מאליו.
אז תודה , תודה, תודה , תודה ועוד הרבה מאוד תודות.
היצור שהכי משמח אותי בימים אלה במשפחה הוא י. המתוק הזה שאביא אותו כאן רק במעט ולא בפוקוס רב (מסיבות מובנות....)
ילד קטן עם אהבה למכוניות ומכונות גדולות. לא ברור לי איך הקטנים האלה יודעים מיום שהם נולדים כמעט , שמכוניות זה לבנים. הוא לא מפסיק לבקש ולשחק עם מכוניות גם אם יש לו המון......ההורים מוציאים מידי פעם ונותנים לילדים אחרים כדי שיהיה מקום.
אבל הוא לא מוותר על עוד. ורק לפני מספר ימים פתח עבורי את קטלוג המכוניות של Bruder על מנת להראות לי מה חסר לו משם, (לא הרבה) ועל מנת שאשלים עבורו את החסר. ואתם חושבים שלא עשיתי זאת? אז כן , יש לו עכשיו עוד משאית אדומה של מרצדס. אבל אני לא הקניינית הראשית בעניין הזה, מי שקונה הכי הרבה מכוניות גדולות זה סבא י. אני יודעת שזה לא חינוכי לקנות לילד כול כך הרבה ובכול זאת זה משמח כול כך, גם את הקונה וגם את המקבל.
וכדי להדגים את האהבה הגדולה לתנועה, לכלי רכב, למכונות ענקיות אביא מספר תמונות.
על הקיר מדבקה של האמא שלו מתוך האתר שלה WWW.homesick.co.il ובה מסלול מכוניות .
על הריצפה שטיח ועליו עיר וכבישים עליהם ניתן להסיע את המכוניות.
ובפינת החדר הקטן, עומד לו הקטנטן עם החניון שלו.