עבודה סיזיפית

גיליתי שיש לי עוד התמכרות.
התמכרות ליצירה. או לסוג היצירה שאני עוסקת בו בימים אלה. זוכרים שאמרתי לכם באחת הרשומות שלי של החודש האחרון כי אני עובדת על יצירות "סודיות" אותן ארצה להציג איפה שהוא בבוא הזמן? אז זהו שאני מתה על זה למרות שזו עבודה קשה מאוד מאוד.
השארתי את ההתחלה של היצירה הבאה (עשיתי כבר שלוש מאוד גדולות וזו הרביעית..) על הריצפה בדירה שלי , ונסעתי לתל אביב, אבל מיהרתי לחזור היום מתל אביב, לא כדי לעשות משהו יוצא דופן, לא כדי לפגוש מאהב או חבר או משהו כזה, אלא פשוט כדי להמשיך לעבוד.
אבל מה? זו עבודה ממש ממש קשה כמו שכבר אמרתי קודם.
אני יוצרת עם בדים צורות אבסרקטיות על הריצפה . אי אפשר להניח את זה על שולחן כי זה גדול מידי, אי אפשר לעבוד על זה על שולחן כי זה מתפרק ולכן אני חייבת לעבוד על הריצפה.
ממש מזל שאני מורה ליוגה ושאני יכולה לשבת הרבה זמן יחסית בישיבה מזרחית ובישיבה יפנית. ובכול זאת זה קשה לי.
אני צריכה לעשות הכול מגובה אפס, להתכופף המון ולנוע מסביב מסביב כדי להגיע לכול מקום. האמינו לי, אף אחד לא היה מסכים לעשות זאת עבורי. ובכול זאת....אני נהנית. זה הולך לאט, אבל יש לי כנראה סבלנות מברזל או שאני סתם מזוכיסטית.
את הרשומה הזו אני כותבת בהפסקה בין חיבור לחיבור, כאשר כואבות לי כבר הרגליים, הגב והברכיים ואני לא יכולה יותר לכרוע על הריצפה אז אני קמה לי לשבת באופן תרבותי , על כסא וליד שולחן.
זהו.
הייתי חייבת לשתף. כי אני מרגישה שאני עושה עבודה סיזיפית שמי יודע מה יהיה בסופה. אך אני נהנית .
בינתיים......