הזן של העשיה

זוכרים את הרשומה שלי מאתמול שנושאה "עבודה סיזיפית"? סיפרתי שם על התשוקה שיש לי לחזור לעבודתי היצירתית. על הסבל הפיסיי שנגרם לי בעקבותיה אך גם על הלהט שמוביל אותי בחזרה אליה. אני לא יודעת מה תהיינה התוצאות. אין לי מושג אם מה שאני עושה יפה או מעניין מבחינה אמנותית. אין לי מושג אם אני מביאה פה משהו חדש לגמרי אבל אני נהנית מהעשיה עצמה. הריכוז בעשיה שלי והמיקוד בה לא מאפשר למוח שלי לנדוד למקומות לא נעימים, לא מאפשר לי לחשוב על כך שאני לבד עם עצמי, שאין כרגע אהבה בחיי, שהילדים שלי מפוזרים כול אחד בעיר אחרת. המיקוד בעשיה ובמקרה הזה, ביצירה מהווה גם איזו שהיא סובלימציה והתמרה של רגשות אחרים שיכולים לצאת בתחום האמנותי.
ולמה אני מספרת לכם את כול זה? פשוט מאוד.
בגלל שרגע אחרי שסיימתי לעבוד, וזה היה די מאוחר אתמול בלילה, פתחתי את מה שחיכה לי בתיבת הדואר שלי, ושם הייתה רשומה של ליאו באבוטה, בבלוג שלו ,הרגלי זן", שחיכתה לי שאקרא אותה. וקראתי . והפלא ופלא היא בדיוק נפלה לי בזמן, כי היא בדיוק דיברה על איך שהרגשתי, הזן של העשיה, והיא דיברה בשבח העשיה הממוקדת.
והנה אני מביאה פה תרגום כמעט מלא של הרשומה כי היא כול כך מדברת אליי, ואולי תמצאו בה גם אתם עניין.
ביטוי זן אומר כך: לפני ההארה, חטוב עצים ושא כדי מים. אחרי ההארה, חטוב עצים ושא כדי מים. " זו כול תורת הזן על רגל אחת.
"בכאוס של העולם המודרני יש יופי בעשיה הפשוטה. אנחנו מוצפים באימיילים, בשיחות, בחדשות, במאורעות, בדרישות..
המוח שלנו הופך למבול של מחשבות על העבר, דאגות לעתיד, בהסחות דעת המושכות אותנו לכול הכיוונים. אך כול זה נעלם כאשר אנחנו מתמקדים בעשיה אחת בלבד.
זה לא משנה ולא חשוב מהי העשיה: ישיבה, הליכה, כתיבה, קריאה, אכילה, רחיצה, שיחה, משחק....על ידי הריכוז בעשיה אנחנו משתחררים מהדאגות ומהחרדות שלנו, מהקנאה, מהכעסים, מצער ומהסחות דעת.
יש משהו עמוק בפשטות הזו. ועוד ביטוי זן: " כשאתה אוכל תאכל. כשאתה הולך לך.
אתה נמצא באמצע יום העבודה שלך ואתה לכוד בסופת מחשבות, רגשות, פגישות, מטלות....עצור! התחל לנשום! תן להכול להתפוגג. ועכשיו התרכז בעשיה של דבר אחד בלבד. תבחר בדבר אחד ונקה את הראש מיתר הדברים.
התנתק מהאינטרנט, הפסק לקרוא...(בעוד כמה שורות) . תן למחשבות להתפוגג. הן תחזורנה , אך שים לב אליהן בעדינות ואחר כך שחרר אותן. חזור לעשיה שבה החלטת להתרכז.
אם אתה מדיח כלים עשה זאת לאט וחוש את כול קשת הרגשות הקשורים לעשייה זו.
אם אתה אוכל פרי, טעם אותו וחוש את הטקסטורות שלו, הייה מודע לתיאבון שלך או לחוסר התיאבון.
אם אתה כותב משהו הבא את ליבך לנכתב. הפוך לכתיבה עצמה.
פשוט עשה. העולם הופך להיות עבורך להסחות דעת חסרות משמעות. זה רק את/ה והעשיה שלך.ואתה מבין שזה מה שחשוב . בזה נמצא הכול.
שונוריו סוזוקי אמר: "זן אינו סוג של התרגשות אלא ריכוז בשגרה היום יומית."