מוסיקה וריפוי

לכול חבריי וקוראייי המודאגים, אם יש כאלה, זוהי קריאת הרגעה.
הבלוג שלי לא הולך להיות בלוג של מוסיקה. למרות שהבאתי ברצף שני שירים.
לא שאני לא אוהבת מוסיקה , חלילה, ההיפך הוא הנכון. ואני בהחלט מתכוונת להביא מידי פעם, בגלל שגם המוסיקה בעיניי היא בבחינת משב נפש, וגם נוגעת בנשמה ומעוררת ומרפאה.
הבאתי את שני הקישורים האחרונים כדי לבדוק אם אני יכולה לעשות זאת אחרי ההסבר והתזכורת שקיבלתי מאילנה מהבלוג של תהילה.
רציתי לחבר בין המוסיקה והמילים שלי , אך זו כיתה גבוהה מידי בשבילי כפי הנראה כי לא הצלחתי, עובדה.
אז אולי משהו פיספסתי בביצוע מול, ההסבר.
בכול מקרה התודה מגיעה לאילנה ,
ותודה נוספת לחברתי היקרה מהבלוגיה, מכשפל`ה מפעם. בזכותה התוודעתי לדיסק החדש של אתי אנקרי, שהלחינה למילותיו של יהודה הלוי, ושאותו אני חוזרת ומשמיע ומרגישה כאילו אני מתפללת איתה.
כמה יפה ואיזה קול נפלא יש לאשה הזו.
אני לא יודעת איך מבחינה דתית היא מתגברת על האיסור : "קול באישה ערווה", כי אולי היא לא מופיעה כבר לפני קהל מעורב, בגלל חזרתה בתשובה, אך עדיין כול אחד ללא הבדל דת, גזע ומין יכול להאזין לשירתה הנפלאה, מה שנהדר בעיניי. ובכול זאת שאלתי בעינה עומדת.
אני מאמינה שלמוסיקה יש אפקט מרפא ומאזן וגם מרגישה את זה על עצמי בימים שאני מאזינה יותר למוסיקה.
הייתי שמחה עוד יותר אילו הייתי מוצאת לעצמי זמן לחזור ולשיר במקהלה, כפי שעשיתי בעבר , אך אולי זה עוד יקרה.
אני מתה על מוסיקה ווקלית ועל יצירות קלאסיות שיש בהן שירה קולית ושילוב של מוסיקה דתית. אני אוהבת מאוד מוסיקה גרגוראינית כנסייתית.
מאחר ולצערי אני לא יודעת לחבר בין השניים (את המוסיקה ואת הטקסט כאמור ) אביא דוגמא למוסיקה שאני מאוד אוהבת ברשומה הבאה.
זו תהיה יצירה קלאסית של פרגולסי, הסטבאט מאטר, או הרקוויאם של פורה או של מוצארט, אני ממש אוהבת את היצירות האלה. הן ממש מרוממות את רוחי וגורמות לי להרגיש רוחנית יותר. אולי אקדיש רשומה לנושא ריפוי באמצעות צלילים בהמשך.
מקווה שתהנו מהיצירות ברשומה הבאה.