הרשומה שלי מאתמול , "חג שני לבד" , הזכירה לי את הרשומה של ליאו באובוטה מתוך הבלוג Zen Habits שנושאה היה "אבדן אמנות הבדידות". קשה לי השימוש במילה בדידות ואני מחליפה אותה ברשומה זו במילה לבדיות.
גם תגובתו של אוריאל חברי, לרשומה שלי מאתמול שבה אמר לי בין יתר הדברים ".....אולי תמצאי אוצרות בתוכך" מאוד מצאה חן בעיניי.
אז הרשומה הזו היא בהשראת ליאו, אך אינה מתורגמת מילה במילה, כי דבריו כמו יוצאים מגרוני ואני ממש יודעת ומכירה את מה שהוא אומר, אך הוא בהחלט משמש הטריגר וכך גם סגנונו.
לא צריך להיות נזיר ולהתגורר במנזר כדי לטפח את הלבדיות באופן קבוע וסדיר כהרגל לחיים. בלי לזלזל ביופי של ה"ביחדנס" ושל המשפחתיות והחברות , יש גם ערך מוסף ליכולתו של האדם להיות לבד מזמן לזמן.
יש יופי, חן, אהבה ועומק לפעילויות שאדם עושה לבד עם עצמו ולמען עצמו שמביאות אחר כך תועלת גם כשהוא בחברה. כמו למשל:
ישיבה מול הים , מול שקיעה או זריחה כדי לספוג את היופי, העצמה, הפיוטיות והאין סופיות שלהם. הליכה לבד עם מחשבותיך היא גם סוג פעילות כזו, וגם כתיבה, וקריאה, ועבודה בגן, ויצירה או אפילו אמבט חם.
כשאני נכנסת להתקלח אני תמיד מודעת לתחושה הנעימה של המגע של המים החמים על גופי. אני תמיד מוסיפה גם תרגיל בדמיון מודרך שבו אני מדמיינת איך המים נכנסים לי דרך צ'אקרת הכתר שברום הראש, לתוך כול הגוף ומנקים אותי מבפנים ומבחוץ.
היתרונות של הלבדיות והשקט:
רק כשאנחנו לבד אנחנו יכולים להתחבר עמוק לעצמנו.
יצירה מכול סוג מתרחשת רק לבד.
הלבד הוא:
זמן למחשבות, להכרה עצמית, להפרית הדמיון, למציאת שלווה, להפקת לקחים, למציאת הקול האישי שלנו, להערכה של דברים קטנים אותם אנחנו רואים כברורים מאליהם.
איך למצוא את הלבד?
להתנתק מהכול. מדואר אלקטרוני, מרשתות חברתיות, מבלוגים, מפורומים, מהמחשב בכלל (אלא אם כן הוא כלי היצירה שלכם)
הצעדים שכדאי לעשות:
אפשר להחליט על שעה של התנתקות בין אם אתה בבית או במשרד. נתק את הטלפונים או הודע לחבריך בעבודה שבזמן הזה או אחר אתה מנותק. סגור את הדלת. או צא החוצה לטיול בטבע או בפארק קרוב.
והכי פשוט וקל: עשה מדיטציה: פשוט שב בנחת, גב זקוף אך לא מתוח מידי, והתחל לנשום. ראה את האוויר הנכנס לו בשקט ובאופן טבעי דרך הנחיריים וראה אותו יוצא. זה הכול. הכי קל והכי זמין לכול אחד.
גם תגובתו של אוריאל חברי, לרשומה שלי מאתמול שבה אמר לי בין יתר הדברים ".....אולי תמצאי אוצרות בתוכך" מאוד מצאה חן בעיניי.
אז הרשומה הזו היא בהשראת ליאו, אך אינה מתורגמת מילה במילה, כי דבריו כמו יוצאים מגרוני ואני ממש יודעת ומכירה את מה שהוא אומר, אך הוא בהחלט משמש הטריגר וכך גם סגנונו.
לא צריך להיות נזיר ולהתגורר במנזר כדי לטפח את הלבדיות באופן קבוע וסדיר כהרגל לחיים. בלי לזלזל ביופי של ה"ביחדנס" ושל המשפחתיות והחברות , יש גם ערך מוסף ליכולתו של האדם להיות לבד מזמן לזמן.
יש יופי, חן, אהבה ועומק לפעילויות שאדם עושה לבד עם עצמו ולמען עצמו שמביאות אחר כך תועלת גם כשהוא בחברה. כמו למשל:
ישיבה מול הים , מול שקיעה או זריחה כדי לספוג את היופי, העצמה, הפיוטיות והאין סופיות שלהם. הליכה לבד עם מחשבותיך היא גם סוג פעילות כזו, וגם כתיבה, וקריאה, ועבודה בגן, ויצירה או אפילו אמבט חם.
כשאני נכנסת להתקלח אני תמיד מודעת לתחושה הנעימה של המגע של המים החמים על גופי. אני תמיד מוסיפה גם תרגיל בדמיון מודרך שבו אני מדמיינת איך המים נכנסים לי דרך צ'אקרת הכתר שברום הראש, לתוך כול הגוף ומנקים אותי מבפנים ומבחוץ.
היתרונות של הלבדיות והשקט:
רק כשאנחנו לבד אנחנו יכולים להתחבר עמוק לעצמנו.
יצירה מכול סוג מתרחשת רק לבד.
הלבד הוא:
זמן למחשבות, להכרה עצמית, להפרית הדמיון, למציאת שלווה, להפקת לקחים, למציאת הקול האישי שלנו, להערכה של דברים קטנים אותם אנחנו רואים כברורים מאליהם.
איך למצוא את הלבד?
להתנתק מהכול. מדואר אלקטרוני, מרשתות חברתיות, מבלוגים, מפורומים, מהמחשב בכלל (אלא אם כן הוא כלי היצירה שלכם)
הצעדים שכדאי לעשות:
אפשר להחליט על שעה של התנתקות בין אם אתה בבית או במשרד. נתק את הטלפונים או הודע לחבריך בעבודה שבזמן הזה או אחר אתה מנותק. סגור את הדלת. או צא החוצה לטיול בטבע או בפארק קרוב.
והכי פשוט וקל: עשה מדיטציה: פשוט שב בנחת, גב זקוף אך לא מתוח מידי, והתחל לנשום. ראה את האוויר הנכנס לו בשקט ובאופן טבעי דרך הנחיריים וראה אותו יוצא. זה הכול. הכי קל והכי זמין לכול אחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה