הקשר בין ט"ו בשבט, הטבע , ויוגה
בפתח סופרמרקט שבו ערכתי קניות אתמול, עמדו שתי בנות מתוקות, וחילקו לכול אישה שהייתה מעוניינת בכך נרות לשבת. כמובן ששמחתי לקבל ואף השתמשתי בהן ובברכה שהייתה מצורפת.
לברכה הרגילה שצורפה, צורף דף קטן, כתוב בכתב יד נקי, יפה וצעיר של אחת הבנות כפי הנראה,
ובו נכתב כך:
פרשת בשלח – ט"ו בשבט
הנה בא לו חג הט"ו בשבט-
חג הפריחה וההתחדשות...
חג שבו הכול צומח, ומתקדם וחוזר למקור!
לפעמים אנו צריכים ללמוד מהעץ,
לעצור- לעבור תקופת שלכת שכזאת,
להוריד ממנו את כול קליפות החיים
וליצור משהו חדש – נקי , טהור!
לדעת להתחדש! – ובל ייהפך
יומנו להרגל....
שבת שלום וחג שמח!
כך נכתב בפתק הזה, מילה במילה. ובתוספת שעת כניסת השבת ושעת יציאתה.
מאוד אהבתי את הפתק הזה. ראיתי בו מעשה של חסד. של נתינה, של אהבה.
ואמשיך ואומר מה שכולנו כבר יודעים, התורה המשילה את האדם לעץ השדה. ואני מעיינת בספר התודעה ,של אליהו כי טוב, ואני למדה כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן אך יש בחג הזה גם שבח לארץ ישראל. "כי ביום זה מתחדש כוחה של האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתח ולהוציא פירותיה ולהראות שבחה. ורוב שבחה של ארץ ישראל על פירות האילן ,: " ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח')
זהו יום, לפי התורה, שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו כוחותיה להוציא שמנה ודובשה..."
והקטע החשוב מכולם לדעתי , הוא הנאמר שם, ש"ראש השנה לאילן הוא גם שעת תפילה ודין, גם לאילן. שכך מידתו של הבורא שבכול תחילת הצמיחה של אחד מברואיו , הוא סוקר את כול עתיו עד סוף כול מעשיו, ואז עת תפילה היא לבקש על הצלחתו."
והתורה שהמשילה כאמור את האדם לעץ השדה, הרי שיום זה הוא מעין יום הדין גם לאדם שנמשל בעץ.
איך משתלב פה הטבע זה ברור. אך איך נכנסת פה היוגה ומשתלבת זה לגמרי לא ברור. נכון?
אז אנסה להבהיר.
האדם הוא כתר הבריאה, וככזה הוא חלק מהטבע , מהקוסמוס ומהיקום. גוף האדם שאיתו אנחנו מתרגלים את היוגה הוא חלק מבריאה זו. כך גם ההכרה שלו. הגוף , הרוח, הנפש וההכרה חד הם. כמו בטבע. אין הפרדות.
וכמו שאמר גתה:
תמיד יש משהו בטבע
המעורר כבוד.
אין הוא לגמרי בתוכנו,
וגם לא לגמרי מחוץ לנו,
ובכול זאת אנחנו מבינים אותו ללא סייג,
את סוד הקדוש והגלוי הזה. (ציטוט של גתה מתוך ספרו של קלאוסברנד וולמר, "מסע דרך הצ'אקרות)
הטבע כחלק בלתי נפרד מאיתנו.
וכאן אוסיף ואומר כי האדם הוא כעץ השדה והדימוי הזה חוזר ובא גם בקבלה בעץ החיים. המחבר את האדם לכול הספירות העליונות של הבריאה ושל ההוויה.
ואני רואה את האדם גם כעץ של הצ'אקרות , שהן מרכזי האנרגיה שלו. שככול שהן פתוחות יותר כך המודעות שלו גדלה וההתפתחות הרוחנית שלו גם היא גדלה.
באמצעות היוגה אנחנו רוצים לשנות את עצמנו . נכון? אבל למה? למה אנחנו לא יכולים לקבל את עצמנו כמו שהננו? אז גם אני חושבת שהיוגה מכילה את הכול. פירוש המילה הוא איחוד.
איחוד גם של הניגודים שבתוכנו. גדילה , ועצירה, והתפתחות ונסיגה, היא מכילה את יסוד השינוי וגם את ההשלמה עם מי שאנחנו.
כמו העץ והמחזוריות שלו. בעונה אחת הוא פורח ונותן פירות, ובעונה אחרת הוא משיר את כול עלעליו ונשאר חשוף עד להתחדשות הבאה.
קלאוסברנד וולמר, בספרו המוזכר למעלה, רואה דמיון בין האדם והטבע גם בצורה וגם במהות.
"תפרחות של פרחים צומחות בצורה לוליינית מן המרכז החוצה: לצמחים יש צורות פרופורציונליות באופן מושלם. תמיד יש מתח בין הצמח לסביבתו, ואני אוהב לחשוב על צורת העלה או הצמח, כתהליך דומה להתפתחות חלק כלשהו באופיו של אדם."
הוא מוסיף ואומר כי כשהוא מסתכל על תנוחות היוגה ועל התנועות במיוחד בתרגילי הצ'אקרות, הוא רואה לעיתים קרובות את אותן צורות הנדסיות שהוא רואה בצמחים.
"כאשר אתה מתרגל יוגה אתה נעשה מודע לגיאומטריה של תנועות גופך: לקווים , למעגלים ולספירלות, המשקפים מתח ורוגע בסביבה הטבעית שלך"
*המצוטט כאן הוא יוגיסט אך בהכשרתו הראשונית הוא פסיכולוג קליני ופסיכיאטר. למד פילוסופיה , בלשנות וספרות ומתמחה בהפעלת צאקרות.
בפתח סופרמרקט שבו ערכתי קניות אתמול, עמדו שתי בנות מתוקות, וחילקו לכול אישה שהייתה מעוניינת בכך נרות לשבת. כמובן ששמחתי לקבל ואף השתמשתי בהן ובברכה שהייתה מצורפת.
לברכה הרגילה שצורפה, צורף דף קטן, כתוב בכתב יד נקי, יפה וצעיר של אחת הבנות כפי הנראה,
ובו נכתב כך:
פרשת בשלח – ט"ו בשבט
הנה בא לו חג הט"ו בשבט-
חג הפריחה וההתחדשות...
חג שבו הכול צומח, ומתקדם וחוזר למקור!
לפעמים אנו צריכים ללמוד מהעץ,
לעצור- לעבור תקופת שלכת שכזאת,
להוריד ממנו את כול קליפות החיים
וליצור משהו חדש – נקי , טהור!
לדעת להתחדש! – ובל ייהפך
יומנו להרגל....
שבת שלום וחג שמח!
כך נכתב בפתק הזה, מילה במילה. ובתוספת שעת כניסת השבת ושעת יציאתה.
מאוד אהבתי את הפתק הזה. ראיתי בו מעשה של חסד. של נתינה, של אהבה.
ואמשיך ואומר מה שכולנו כבר יודעים, התורה המשילה את האדם לעץ השדה. ואני מעיינת בספר התודעה ,של אליהו כי טוב, ואני למדה כי ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן אך יש בחג הזה גם שבח לארץ ישראל. "כי ביום זה מתחדש כוחה של האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתח ולהוציא פירותיה ולהראות שבחה. ורוב שבחה של ארץ ישראל על פירות האילן ,: " ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח')
זהו יום, לפי התורה, שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו כוחותיה להוציא שמנה ודובשה..."
והקטע החשוב מכולם לדעתי , הוא הנאמר שם, ש"ראש השנה לאילן הוא גם שעת תפילה ודין, גם לאילן. שכך מידתו של הבורא שבכול תחילת הצמיחה של אחד מברואיו , הוא סוקר את כול עתיו עד סוף כול מעשיו, ואז עת תפילה היא לבקש על הצלחתו."
והתורה שהמשילה כאמור את האדם לעץ השדה, הרי שיום זה הוא מעין יום הדין גם לאדם שנמשל בעץ.
איך משתלב פה הטבע זה ברור. אך איך נכנסת פה היוגה ומשתלבת זה לגמרי לא ברור. נכון?
אז אנסה להבהיר.
האדם הוא כתר הבריאה, וככזה הוא חלק מהטבע , מהקוסמוס ומהיקום. גוף האדם שאיתו אנחנו מתרגלים את היוגה הוא חלק מבריאה זו. כך גם ההכרה שלו. הגוף , הרוח, הנפש וההכרה חד הם. כמו בטבע. אין הפרדות.
וכמו שאמר גתה:
תמיד יש משהו בטבע
המעורר כבוד.
אין הוא לגמרי בתוכנו,
וגם לא לגמרי מחוץ לנו,
ובכול זאת אנחנו מבינים אותו ללא סייג,
את סוד הקדוש והגלוי הזה. (ציטוט של גתה מתוך ספרו של קלאוסברנד וולמר, "מסע דרך הצ'אקרות)
הטבע כחלק בלתי נפרד מאיתנו.
וכאן אוסיף ואומר כי האדם הוא כעץ השדה והדימוי הזה חוזר ובא גם בקבלה בעץ החיים. המחבר את האדם לכול הספירות העליונות של הבריאה ושל ההוויה.
ואני רואה את האדם גם כעץ של הצ'אקרות , שהן מרכזי האנרגיה שלו. שככול שהן פתוחות יותר כך המודעות שלו גדלה וההתפתחות הרוחנית שלו גם היא גדלה.
באמצעות היוגה אנחנו רוצים לשנות את עצמנו . נכון? אבל למה? למה אנחנו לא יכולים לקבל את עצמנו כמו שהננו? אז גם אני חושבת שהיוגה מכילה את הכול. פירוש המילה הוא איחוד.
איחוד גם של הניגודים שבתוכנו. גדילה , ועצירה, והתפתחות ונסיגה, היא מכילה את יסוד השינוי וגם את ההשלמה עם מי שאנחנו.
כמו העץ והמחזוריות שלו. בעונה אחת הוא פורח ונותן פירות, ובעונה אחרת הוא משיר את כול עלעליו ונשאר חשוף עד להתחדשות הבאה.
קלאוסברנד וולמר, בספרו המוזכר למעלה, רואה דמיון בין האדם והטבע גם בצורה וגם במהות.
"תפרחות של פרחים צומחות בצורה לוליינית מן המרכז החוצה: לצמחים יש צורות פרופורציונליות באופן מושלם. תמיד יש מתח בין הצמח לסביבתו, ואני אוהב לחשוב על צורת העלה או הצמח, כתהליך דומה להתפתחות חלק כלשהו באופיו של אדם."
הוא מוסיף ואומר כי כשהוא מסתכל על תנוחות היוגה ועל התנועות במיוחד בתרגילי הצ'אקרות, הוא רואה לעיתים קרובות את אותן צורות הנדסיות שהוא רואה בצמחים.
"כאשר אתה מתרגל יוגה אתה נעשה מודע לגיאומטריה של תנועות גופך: לקווים , למעגלים ולספירלות, המשקפים מתח ורוגע בסביבה הטבעית שלך"
*המצוטט כאן הוא יוגיסט אך בהכשרתו הראשונית הוא פסיכולוג קליני ופסיכיאטר. למד פילוסופיה , בלשנות וספרות ומתמחה בהפעלת צאקרות.
