ראיתי את הסרט הזה לפני כשבוע אך לא יכולתי להביא את עצמי לכתוב עליו מרוב שהוא היה חזק וקשה . הוא מילא את כולי במשך כול השבוע האחרון והיססתי אם אני רוצה לכתוב על זה. בכלל. אבל במחשבה שניה ושלישית , נדמה לי שאני חייבת לכתוב על זה , גם אני וגם נשים אחרות וגם כול אדם.
מסתבר שקורים דברים איומים לנשים ברחבי העולם ויש איזו שתיקה וקבלה. וזה מה שקשה.
מאוד אהבתי את הודו ואת מה שהיא מייצגת בזכות היוגה והמדיטציה והוודות, אך מסתבר שהודו היא לא רק זה. בנוסף על העוני המחפיר של מיליונים רבים יש את היחס הזה לנשים האלמנות שהוא בלתי נסבל.
בסוף הסרט הרגשתי שתוכניותיי לנסוע להודו בזמן הקרוב, תדחפנה למקום האחרון בסדרי העדיפויות שלי.
אתם בטח שמעתם על מנהג ה"סאטי" בהודו. שלפיו אישה שמתאלמנת עולה על המוקד יחד עם גופת בעלה כי נשמותיהם מחוברות . המנהג הזה, עבר מן העולם אך יש עדיין כפרים מסתבר שמקיימים אותו, ודוחפים את האישה למדורה מטעמים כלכליים בעיקר. האישה האלמנה היא עוד נפש לפרנס. וכך למשפחה של בעלה יש אינטרס להיפטר ממנה.
ושוב, יש לציין כי המנהג הוצא מחוץ לחוק בהודו, אך לא היחס אל האלמנות.
אלמנות בהודו מגיל צעיר מאוד, לפעמים משיאים את הילדה כבר בגיל 6 , ברגע שבעלה מת, היא בצרות גדולות. הוא מובלת כמו מצורעת לבית אלמנות, מין אשראם כזה, שבו הן חיות ביחד, ללא תנאים מינימליים, ללא אוכל כמעט, ושם הן חייבות להיות מיום התאלמנותן ועד יום מותן. מסתבר שיש היום בהודו 34 מליון נשים אלמנות בכול הגילאים, שחיות סגורות ונעולות בתנאים מחפירים, מנודות מן החברה ואסור להן לבוא במגע עם נשים או עם גברים כדי לא לטמא אותן בעיקר.
הסרט הזה , "מים" של הבימאית ההודית דיפה מהטה, צולם בהודו כחמש פעמים, אך בכול פעם קנאים הודים הרסו את הסט. ולכן החליטה הבימאית שמכמעט ונשברה להסריטו בסרי לנקה, בהפקה קנדית. הסיפור אמיתי לגמרי אך המקום הותאם לסיפור.
עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1938 בהתחלת דרכו של גאנדי בהודו, שהביא בשורות לא מעטות להודים, אך לא לנשים האלה.
האלמנה הייתה יכולה לבחור באחת משלוש אפשרויות:
1. לעלות על המוקד ולהישרף ביחד עם גווית בעלה.
2. להיסגר לכול ימי חייה בבית האלמנות.
3. להתחתן עם האח של בעלה, אם הוא רצה בכך, ואם לא היה ילד או תינוק.
זהו סיפורה של הגיבורה של צ`ויה, היא ילדה בת 8 המתאלמנת ומובלת למקום המזעזע הזה, ומשחקת אותה ילדה מדהימה מסרי לנקה. ליזה ריי.
וגם סיפורה של קיליאני, אלמנה יפהפיה, בת 20 שכמעט הצליחה להציל את עצמה ולצאת מבית האלמנות.
סרט קשה ומטלטל אך חובה לראות. לא רק לנשים!!!
מסתבר שקורים דברים איומים לנשים ברחבי העולם ויש איזו שתיקה וקבלה. וזה מה שקשה.
מאוד אהבתי את הודו ואת מה שהיא מייצגת בזכות היוגה והמדיטציה והוודות, אך מסתבר שהודו היא לא רק זה. בנוסף על העוני המחפיר של מיליונים רבים יש את היחס הזה לנשים האלמנות שהוא בלתי נסבל.
בסוף הסרט הרגשתי שתוכניותיי לנסוע להודו בזמן הקרוב, תדחפנה למקום האחרון בסדרי העדיפויות שלי.
אתם בטח שמעתם על מנהג ה"סאטי" בהודו. שלפיו אישה שמתאלמנת עולה על המוקד יחד עם גופת בעלה כי נשמותיהם מחוברות . המנהג הזה, עבר מן העולם אך יש עדיין כפרים מסתבר שמקיימים אותו, ודוחפים את האישה למדורה מטעמים כלכליים בעיקר. האישה האלמנה היא עוד נפש לפרנס. וכך למשפחה של בעלה יש אינטרס להיפטר ממנה.
ושוב, יש לציין כי המנהג הוצא מחוץ לחוק בהודו, אך לא היחס אל האלמנות.
אלמנות בהודו מגיל צעיר מאוד, לפעמים משיאים את הילדה כבר בגיל 6 , ברגע שבעלה מת, היא בצרות גדולות. הוא מובלת כמו מצורעת לבית אלמנות, מין אשראם כזה, שבו הן חיות ביחד, ללא תנאים מינימליים, ללא אוכל כמעט, ושם הן חייבות להיות מיום התאלמנותן ועד יום מותן. מסתבר שיש היום בהודו 34 מליון נשים אלמנות בכול הגילאים, שחיות סגורות ונעולות בתנאים מחפירים, מנודות מן החברה ואסור להן לבוא במגע עם נשים או עם גברים כדי לא לטמא אותן בעיקר.
הסרט הזה , "מים" של הבימאית ההודית דיפה מהטה, צולם בהודו כחמש פעמים, אך בכול פעם קנאים הודים הרסו את הסט. ולכן החליטה הבימאית שמכמעט ונשברה להסריטו בסרי לנקה, בהפקה קנדית. הסיפור אמיתי לגמרי אך המקום הותאם לסיפור.
עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1938 בהתחלת דרכו של גאנדי בהודו, שהביא בשורות לא מעטות להודים, אך לא לנשים האלה.
האלמנה הייתה יכולה לבחור באחת משלוש אפשרויות:
1. לעלות על המוקד ולהישרף ביחד עם גווית בעלה.
2. להיסגר לכול ימי חייה בבית האלמנות.
3. להתחתן עם האח של בעלה, אם הוא רצה בכך, ואם לא היה ילד או תינוק.
זהו סיפורה של הגיבורה של צ`ויה, היא ילדה בת 8 המתאלמנת ומובלת למקום המזעזע הזה, ומשחקת אותה ילדה מדהימה מסרי לנקה. ליזה ריי.
וגם סיפורה של קיליאני, אלמנה יפהפיה, בת 20 שכמעט הצליחה להציל את עצמה ולצאת מבית האלמנות.
סרט קשה ומטלטל אך חובה לראות. לא רק לנשים!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה