כמראה לטושה

רצה הגורל ואת סיפרה של תמר ברגמן, כ"מראה לטושה", סיימתי בדיוק היום.
ביום הולדתה של גיבורת הספר , קולט אלבוקר-מוסקט ז"ל. מורה רוחנית גדולה שנפטרה לפני כארבע או חמש שנים. אם הייתה היום בחיים הייתה מציינת את שנתה ה-100 או ה-101 . (לא בטוחה) .
חברה טובה שלי שאלה אותי בטלפון , מה התאריך היום, ועניתי לה : 28.1.10 ,
ושניה לאחר שעניתי לה נזכרתי שזה גם תאריך יום הולדתה, ושרק הבוקר סיימתי לקרוא את ספרה בפעם השניה. קראתי אותו לראשונה לפני כעשר שנים, והייתי בטוחה שהוא אבד לי, אך לאחרונה מצאתי אותו , קראתי , ואהבתי אותו בשנית.
הספר אינו יצירה ספרותית במובן הרגיל והמלא של המילה. למרות שתמר ברגמן , תלמידתה של קולט ז"ל, שלחה את כתב היד שלו, בעילום שם לקרן ירושלים לספרות יפה, וזכתה בפרס על כתיבתו.
זהו רומן ביוגרפי , המתאר את חייה של המורה הרוחנית קולט באלג`יריה ובירושלים. .
קולט נולדה באלג`יר ושהתה רבות בבית סבתה באוראן, עיר הנמל של אלג`יריה, הייתה בת למשפחה בעלת שושלת יוחסין של כשלושת אלפים שנה. משפחה יהודית עשירה, משכילה ומשפיעה באותם ימים.
אלג`יריה אז, קולוניה צרפתית, שתרבותה ותפיסתה משפיעות מאוד על אזרחיה היהודים של אלג`יריה אז, והשפעת התרבות הזו ניכרת בהם עד היום למעשה.
אביה של קולט היה רופא מנתח, ששירת במלחמת העולם הראשונה. סייע רבות לאוכלוסיה המקומית והיהודית וייסד אגודה לשלום בין שלוש הדתות.
שאלתי את עצמי פעמים רבות, למה סיפורה של קולט כול כך נוגע בי?
אז יש לכך מספר תשובות . כולן ריגשיות . חלקן אינטואיטיביות וחלקן שכלתניות.
קולט הוכתרה על ידי משפחתה כבר כשנולדה, כממשיכת דרכם של האבות הרוחניים של המשפחה. היא פיתחה כבר בילדותה המוקדמת יכולת בלתי רגילה לראות, לזהות, להרגיש, לבחון , ולטפל באנשים עם בעיות רפואיות ונפשיות. היא פיתחה שיטה, שאחר כך גם למדה אותה אצל מורים גדולים באירופה, כדי לבסס אותה. היא התנסתה בעבודה עם דמיון מודרך, בלי ידעה שכך קוראים לזה, במלחמת העולם הראשונה, כאשר נסעה לבקר עם אמא שלה, את אביה הרופא, שנפצע קשה בדנקרק ושרגלו נקטעה.
אני התוודעתי לעבודה ולפועלה של קולט לפני כעשרים שנה לפחות. עבדתי אז , באוניברסיטה עם פרופ` שהכיר אותה , וגם נעזר בה מידי פעם. וכשהוא הכיר אותי, וידע שמוצאה של אימי ז"ל היה בעיר אוראן שבאלג`יריה, הוא אמר לי שאני מזכירה לו את הקוסמת שלו. אשה יפה גם בפנים וגם בחוץ הוא הוסיף.
הוא אמר שיש לי אינטואיציה כמו לקוסמת, חכמה וכושר הבחנה.
כמובן , שדבריו של הפרופ` היקר, שגם הוא כבר נפטר לצערי, החמיאו לי מאוד, ורציתי מאוד להכיר את הגברת, את עבודתה ואת דרכה.
וכך , מצאתי את עצמי הולכת מידי פעם למפגשים שניהלה בביתה.
קולט, קיימה בית פתוח למי שרצה לבוא להיוועץ בה, בכול יום אחר הצהריים, ובכול מוצאי שבת. היא מעולם לא לקחה כסף עבור העזרה שהגישה , אך הייתה מאוד קשוחה בבחירת האנשים שעימם עבדה. מי שרצה לעבוד איתה , היה צריך להוכיח רצון ונזקקות אמיתית, היה צריך לוותר על האגו שלו, והיה צריך לתרגל בהתמדה את התרגילים שלה. רק כך היא הסכימה לעבוד.
בביתה היא הייתה המלכה ותלמידותיה הרבות, היו שם כדי לסייע לידה.
חלקן למדו אצלה שנים ארוכות והיום מעבירות ועדיין מלמדות את שיטתה ואת תרגיליה.
לצערי, לא הייתי אצלה שנים רבות. הייתי פעמים לא מעטות, ראיתי והרגשתי את כוחה ואת שליטתה בבאים לביתה הפתוח. המפגשים איתה לא תמיד היו קלים, כי היא האמינה שלעיתים יש לנער אנשים ולומר להם , לא רק את הדברים שהם רוצים לשמוע.
אני זוכרת שאמא שלי ז"ל , סיפרה לי בילדות על משפחתה של קולט, על סבתא שלה, אך כמובן שלא קישרתי אז.
גם חלקים מההיסטוריה של יהודי אלג`יריה, הקשורים למשטר וישי האנטישמי, ועל רצונם וגם על פעולתם כדי למגר את יהודי המקום, להכניסם למחנות מרוחקים במדבר, ועל מדיניותו של מרשל פטן הפשיסטי. שרצה גם לשלוח אותם למחנות . חלקם של היהודים, אלו שהיו במחתרת ושסייעו לבנות הברית (ארה"ב בעיקר) אף נכלאו ועונו והומתו על ידי הגסטפו בצרפת ובמקומות אחרים.
אך גם את הסיפורים האלה שאמי ז"ל סיפרה לי , לא ממש הבנתי בילדותי. רק עכשיו כשקראתי את הספר בשנית , התבהרו אצלי הדברים.
רק עכשיו אני רואה את הקשר החזק בין עלייתה של אמי בגיל צעיר יחסית, לבד לארץ, דרך צרפת, בשנת 1947 ואת התגייסותה לצה"ל מיד עם הקמת המדינה. סיפרו לי מאוחר יותר כי היא הייתה החיילת הראשונה מאוראן, ששירתה בצה"ל.
סיפורה של קולט במובנים מסויימים מבהיר לי את סיפורי שלי.
אני זוכרת שבאחד המפגשים הפתוחים שהייתי אצלה , במוצאי שבת, לא יכולתי לשאת את הזיכרון ואת הדמיון בינה ובין אימי ז"ל, ויצאת ימשם בוכה. הרבה מאוד זמן לא חזרתי לשם מאז.
עד שנודע לי על פטירתה . גם כן באקראי. וגם אז באמצעות ספר שנפל לידי. ספרו של הפסיכיאטר , ג`רלד אפשטיין, שהיה תלמידה במשך תשע שנים ועובד לפי שיטתה. את הספר קניתי בדיוק כשלושה ימים לאחר שנודע לי על פטירתה.
יום הולדת שמח לך קולט שם למעלה! אני בטוחה שרבים מאוד עדיין נהנים מפרי עבודתה.
יהי זכרה ברוך!