יום שישי, 8 בינואר 2010

קרישנה מנדלה

לא כתבתי כבר יומיים . כול מה שקרה לי ואיתי לפני יומיים נראה לי כבר כול כך מזמן. עבר לו רק יום רביעי וגם יום חמישי והיום רק יום שישי. ומה עבר עליי מאז?
יום רביעי התחיל בתירגול קטן בחוף הים ובהליכה לא מאומצת לאורך הטיילת.
הוא נמשך לו בהליכה נוספת לא ארוכה ולא כדי לראות או לגלות משהו חדש.
ארוחת צהריים בבית הקפה הקבוע שלי בזמן האחרון. יחד עם חברי הלאפ טופ.
חזרה הבייתה , קריאה בספרי הנוכחי (עליו בטח אדבר בנפרד...), ואז שלאפ שטונדה. , יוחזר השלאף שטונדה " אומרת פרסומת גדולה בראש חוצות. ואני עושה מה שאומרים לי. אחר הצהריים המאוחרים, נסיעה ליפו לראות פרוייקט בניה חדש, וגם עליו ברשומה נפרדת , וסיום בהופעת מחול הודי , בסוזן דאלל שבנווה צדק.
רקדנית הודית, מיהו קטאוקה, שרוקדת ריקוד הודי מסורתי בשילוב מוסיקה מערבית והודית מקורית. מין שילוב של מזרח ומערב. ההופעה לוקחת אותנו לתוך מקדש בו מתנהלים טקסי טיהור , ריקוד מדיטטיבי, שממחיש הרמוניה עם חוקי הטבע, משחקים עם האל קרישנה ואיחוד עם הנשגב.
"קרישנה מנדלה" נקרא המופע שלה. והיא יפהפיה אמיתית וגם חצי ישראלית כבר.
כשהיא עוד הייתה מאחורי הקלעים יצא לו ילד קטן , מקסים בן שש בערך. אחר כך ראיתי כמה הוא דומה לה. והוא יחד עם הסבא הישראלי שלו הגישו לה פרחים בסוף ההופעה.
היא הקריאה בעברית שכתבו עבורה, במבטא הודי מתוק את הדברים שהכינה על המנדלה ועל הריקוד. מנדלה כשלמות, כחיבור שבין הרוח לגוף. עיגול שהוא הקוסמוס וכך גם הגוף שהינו המיקרוקוסמוס ליקום, ובתוכו כול איבר המיקרוקוסמוס לגוף וליקום. המיקרו כחלק דומה מהמקרו.
לידי באותה שורה ישבה גברת בלונדינית , שלשאלתי אם הילד הוא הבן של הרקדנית, שידעתי כבר את התשובה, היא ענתה לי קצת בגאווה וקצת בהתגוננות.
ולקרובים ולחברים שהזמינה למופע אמרה: ראיתם את הכלה שלי. תגידו שזה היה יפה. ואני הסתכלתי עליה ברחמים וחשבתי שזה היה יפה מאוד, הריקוד. ולמה היא כול כך מתגוננת, ומבקשת כך שיגידו ? ואישה אחת בשורה מאחוריה אמרה לה:
"אנחנו לא נגיד בגלל שביקשת. אנחנו נגיד בגלל שכך אנחנו חושבים."
והסכמתי איתה.
כול כך לא אהבתי את התנהגותה ואת אמירותיה. למרות שהיו לה כוונות טובות, אך הרגשתי גם את הדיעות הקדומות שלה, ואת הפחד מהאחר והשונה תרבותית וחזותית.
היא לא מעזה לומר לעצמה : כלתי ההודית מדהימה ומיוחדת ורוקדת נפלא, היא צריכה שיגידו לה כיך ככה זה.
אני נהניתי גם מהריקוד וגם מנווה צדק וגם מסוזן דאלל.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה